‏הצגת רשומות עם תוויות ארוחות משפחתיות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ארוחות משפחתיות. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 12 באפריל 2014

משחררים את הילדים בפסח

פסח,
חופשה ארוכה,
יציאה משגרה,
המון שעות מול המסכים,
עוגיות יין/ קוקוס/ בוטנים,
ליל סדר/ ארוחת חג שאחרי הסדר/ ארוחת חג שני/ ארוחת היום שאחרי החג השני,
משפחתולוגיה צפופה ולעיתים מורכבת,
"על האש"/ פיקניקים/ סתם אירוחים,
מצה עם שוקולד/ מצה מטוגנת,
שיעמום,
הילדים מותחים את הגבולות ורבים,
המון אוכל טעים וזמין...

איך לשמור על הילדים בפסח?
זו השאלה שמטרידה רבים מההורים שאני פוגשת.
ואני אומרת: התבוננו קודם על עצמיכם.
האם אתם אוכלים כרגיל בארוחות החג?
וכאשר אתם מתארחים?
וכיצד אתם מתנהלים אל מול שפע הקינוחים והמנות המיוחדות?
השפע מאד מבלבל ומגרה.
בעיקר כאשר מדובר במאכלים חדשים, שאינם מצויים בשגרה.
גם לילדים יש את הלגיטימציה, להתנהג שונה באותן סיטואציות.

מה עושים?
1. מתבוננים-  כיצד הילדים מגיבים?
יהיו שיתבלבלו מהשפע ויאכלו פחות משמעותית.
יהיו כאלה שיאכלו יותר- החשק לטעום, "לבלוע את העולם" 
ולהתנסות בדברים חדשים.

2. שומרים על שגרה בתוך חוסר השגרה- ארוחות מסודרות,
עם מאכלים מוכרים ככל הניתן. 

3. פירות וירקות זמינים- בכל הזדמנות.

4. יוצאים החוצה- לגני המשחקים או לפארקים (ולא רק כדי למנגל).
מסלולי טיולים, רכיבה על אופניים, סתם סיבוב הליכה בשכונה.
העיקר לזוז! ובהנאה. עוד רעיונות לספורט עם הילדים- כאן.

5. משוחחים עם הילדים- בעיקר עם הגדולים שבחבורה,
כאלה שכבר יש איתם שיח קודם בנושא האוכל, המשקל והגוף.
מסבירים קצת על השפע, על הבלבול,
(רצוי לספר מתוך התנסות אישית שלכם)
על הדרך בה אתם מתנהלים מולו, על הבחירות שמתבצעות.
אפשר לשאול אם הם מעוניינים בעזרתכם.
בסימן כלשהו או בהערה, שלדעתכם מספיק.
חשוב להבהיר שהבחירה היא שלהם.
וגם אם הם ביקשו, והערתם, והם בחרו להמשיך- שחררו.

6. זוכרים שזו אינה מלחמה!
האוכל אינו אוייב, וההנאה ממנו לגיטימית ואפילו רצויה.
איזון הוא שם המשחק,
ויציאה ממנו לזמן קצר,
אינה מזיקה.
הלחץ מהיציאה מהאיזון, רגשות האשמה שמתעוררים והחרדה,
הלחץ שמופעל על הילדים- הם הגורמים להמשך אכילה מיותרת.

7. נהנים!!!!!!
חופש, אביב, זמן משפחתי, מזג אוויר מעולה,
מנוחה, אוכל טעים...
זכרו להודות ולהוקיר את כל הטוב שבחייכם,
ואני משוכנעת שיש!
שימו את הפוקוס לא על האוכל והאכילה, 
אלא על ההנאה והאושר.
ואם צצה התנהגות מלחיצה במיוחד-
רשמו לכם אותה,
ופנו לייעוץ. כך תדעו מה לעשות בשנה הבאה :-)

קישור לראיון  שערכה איתי נורית לוי,
מאמנת ילדים ונוער בנושא ילדים ואכילה בפסח,

מזמינה להוריד דרך הקישור הזה.

חג פסח רגוע, בריא, טעים ומאושר שיהיה!!!

יום שישי, 11 במאי 2012

אמא, מתי אוכלים כבר??

מהחדר למקרר, מהסלון למקרר, מהמחשב למקרר...כל אחר הצהרים על הקו.
ברגע שאנחנו נכנסים הביתה מהגן, הוא טס למקרר: "אמא, אפשר משהו קטן לפני האוכל?"
הוא גם מאד מודאג. כל פעם מתעניין: מתי נאכל? ואם יוצאים לאנשהו הוא בודק אם יהיה שם אוכל...

סיטואציה מוכרת?

המלצה ראשונה שלי היא להכין רישום אכילה של הילד.
שימו לב לשעות האכילה שלו ומה אוכל בכל אחת מהן. שימו לב מתי ה'נשנשת' מופיעה.

לעיתים קרובות זה קורה פשוט כי הילד רעב.
בעיקר אם אין בבית ארוחות מסודרות.
תחושת הרעב+חוסר הידיעה מתי הארוחה הבאה, עלולים ליצור דאגה. 

בכדי למנוע את המצב, נסו לקבוע ארוחות כעוגנים במהלך היום. אל תחכו שהילד יבוא לחפש אוכל.
גם אם נדמה לך שאכל מספיק בגן/ ביה"ס, הקפידו על ארוחות מסודרות:
ארוחת בוקר (לפני היציאה מהבית)- רצוי שתהיה משביעה (יותר מקורנפלקס+חלב/ עוגיות/ חטיף שוגי)
ארוחת צהרים (אם אוכל בבית)- מיד עם ההגעה הביתה. או לפחות שתחכה צלחת מוכנה.
ארוחת ארבע (אפשר גם בחמש)- ארוחה משביעה ומזינה. לא רק מעדן או תפוח. את החטיפים/ ארטיקים וכו' תשאירו לאחרי הארוחה.
ארוחת ערב- בשעה סבירה. 2-3 שעות לאחר ארוחת הביניים הקודמת.

תנו לילד לווסת בעצמו את הכמויות המתאימות לו. אם הוא לא רעב, הוא לא חייב לאכול, או שיכול רק לנשנש מעט. 

יש משהו מאד משחרר בלדעת שאני לא צריכה לדאוג לאוכל. יש מי שעושה את זה בשבילי. וככה בדיוק ילדים (בעיקר צעירים) אמורים להרגיש.

לעיתים קרובות הכנסת העוגנים האלה מאד מקלה על תופעת ה'נשנשיטיס' :-) ואפילו גורמת להפחתת הכמויות הנאכלות בכל ארוחה (כי ככה זה, כשמורעבים אוכלים כמויות גדולות יותר).

מעבר לכך, מזכירה שלא בכל פעם שהילד מבקש אוכל הוא אכן רעב. איך יודעים אם הוא באמת רעב? מוזמנים לקרוא כאן. ועוד קצת על מה עושים כשהילד כל הזמן רעב.

אם ניסיתם- אשמח לתגובות כאן למטה!!

בהצלחה רבה!