ממתק אחד ביום

"יש לנו ממתקים בבית, אבל הילדים יודעים שמותר להם רק אחד ביום".

הקביעה הזו- מתק או חטיף אחד ביום, מגיעה מעולם הדיאטות.
עולם של גבולות חיצוניים.
השפע כל כך גדול ומבלבל, שכדי להצליח לעשות בו סדר ולחיות עמו בשלום, הוא לקבוע כללים.

בעולם אידיאלי, אין צורך בממתק כל יום.
הגוף שלנו לא זקוק לכל אותם יצירי תעשיה עתירי שומן, סוכר או מלח וצבעי מאכל.
ההיפך הוא הנכון- הגוף שלנו יסתדר מעולה בלעדיהם. יהיה לו קל יותר.
את הסוכר לו גופינו זקוק הא מקבל באופן אופטימלי מפירות, דגנים, קטניות ושאר מזונות איכותיים אחרים.

אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי.
וקיימת תחושה שאם נמנע ממתקים וחטיפים מילדינו, הם יגדלו עם חסכים,
וגרוע מכך- ילכו לקבץ אותם מהשכנים.
מצד שני, אנחנו לא רוצים שהם יאכלו ממתקים כל היום...
אז אחד ביום, זו פשרה הגיונית.

הממתקים והחטיפים התעשייתיים ברובם הם חסרי ערך תזונתי.
דגני הבוקר הממותקים, שוקו, מעדני חלב מתוקים, עוגיות, לחם לבן עם ממרח שוקולד,
כל אלה הם ממתקים לכל דבר.
אם ילדך אוכל לפחות אחד מאלה בגן/בית ספר/ צהרון- את הממתק היומי שלו הוא כבר קיבל...
ואז מה?
עוד אחד בבית?

ומה קורה אם הוא כבר קיבל אחרי ארוחת הצהרים שוקולד,
ואחה"צ מגיעה סבתא לבקר ואיתה עוגת שוקולד ביתית וריחנית?
או שהילד מתארח אצל חבר ואמו מציעה גלידה?
או שאבא מגיע מהעבודה ובאמתחתו חבילת שוקולדים שחילקה קולגה שחזרה מחו"ל?
הבנתם את הרעיון...

ונקודה נוספת למחשבה:
מה , למשל, אם הילדה חזרה מבית ספר,
נרגשת ועסוקה, אוכלת ארוחת צהרים וממהרת לעיסוקיה.
ייתכן וממתק בכלל לא מעניין אותה כרגע?
זה רק ההרגל, הצורך לאכול את ה'ממתק האחד ביום',
שבגללו היא תאכל.
בין אם צורך שכבר התבסס אצלה ובין אם מתוך צורך שלנו, ההורים, להזכיר לה ולהוציא את הממתק.


אם יש, תאכלו ותהנו.
כמובן שזה בסדר גמור להציע מדי פעם,
ובהחלט מותר להתענג על הממתקים האלה ללא רגשות אשם.

ממליצה להמעיט בקנייתם, 
לעודד את הילדים לעיסוקים אחרים מלבד אכילה (בכלל ואכילת ממתקים בפרט),
אבל אם החלטת לחשוף את הבונבוניירה,
גלו גמישות, ותתענגו כולכם,
גם אם אוכלים קצת יותר מהמתוכנן.



הילדים היום אוכלים הרבה יותר מדי ממתקים ואוכל חסר ערך תזונתי.
אין כל צורך להציע ממתקים מיוזמתנו.
אל תהפכו את אכילת הממתקים להרגל יומיומי.
אחר כך יהיה קשה לשנות את זה.

עוד על מה עושים עם שפע הממתקים הזה שמסביבנו.

ראיון איתי בנושא סבא, סבתא, נכדים וממתקים

בעקבות הכתבה על סבא, סבתא, נכדים וממתקים ,
נערך הראיון הבא
אשר  התקיים ברשת א',
בתאריך 9.8.2012.

מוזמנים לשמוע ו...להגיב כמובן :-)

http://www.youtube.com/watch?v=p0Pf6MRZ_Oc&feature=plcp

צפייה בטלוויזיה גורמת לילדים להשמין

לצפייה מרובה בטלוויזיה יש השפעה על הרגלי האכילה שלנו ובעיקר על השמנה. איך להתמודד עם צפייה מרובה של ילדים בטלוויזיה ועם הנטייה לאכול מולה?

אני זוכרת את החופש הגדול, כשהייתי ילדה. בין הים, הבריכה, הפטפוטים הבלתי פוסקים עם החברות, הייתה שם גם הטלוויזיה. והיה לה מקום של כבוד, בבילויי הקיץ שלי, ושל חברותיי. תכניות בוקר  ארוכות (רואים 6:6, מישהו זוכר?), סדרות, סרטים בווידאו. שעות על גבי שעות של צפיה.

גם היום, לטלוויזיה יש מקום משמעותי בחיי ילדינו והם מבלים שעות רבות בכל יום מול המסך. מחקר של פרופ' עמוס רולידר מצא כי תלמיד ישראלי ממוצע יבלה מול מסך הטלויזיה כ-3.5 שעות ביום, ועוד כשעה וחצי במחשב. נתון זה נכון לימי לימודים, בימי חופשה המספרים גבוהים יותר.

למעשה ילד ממוצע יצבור עד גיל 14 שנתיים שלמות של צפייה בטלוויזיה. מחקרים רבים מקשרים בין צפייה מרובה לבין היעדר כישורים חברתיים, הפרעות קשב וריכוז, חרדות והפרעות שינה; וכמובן קשר בין צפייה מרובה לבריאות ולהרגלי אכילה.

מחקר אחר שנעשה בארה"ב מצא כי ילדים שהוגבלו למספר מצומצם של שעות צפייה בטלוויזיה בשבוע, הפחיתו בממוצע כ-10% ממשקלם. ארגון הבריאות האמריקאי מקשר בין צפייה בטלוויזיה לבין ילדים הסובלים מהשמנה, מחלות כמו לחץ דם גבוה, סכרת, בעיות גב, בעיות נשימה ועוד.

 

מה מזיק כל כך בצפייה מרובה בטלוויזיה?

• צפייה בטלוויזיה או במחשב היא זמן פאסיבי, זמן של ישיבה ללא תנועה. אפילו בעת משחק קופסא או הרכבת פאזל אנו נעים יותר.

• עוד התברר שילדים שצופים יותר בטלויזיה צורכים פחות פירות וירקות.

• פרסומות - מעודדות קניה. נמצא כי ילדים החל מגיל 3 כבר יזהו בסופר את המוצר מהפרסומת, וידרשו אותו. הפרסום, אגב, מתוחכם, הוא פונה במיוחד לקהל היעד שלו, לילדים, ומפתה אותם לקנות.

• אכילה מול הטלוויזיה נעשית בהיסח דעת. כאשר אוכלים תוך כדי צפייה אנו מפספסים את איתותי השובע, לועסים פחות ועל כן אוכלים כמות גדולה יותר של אוכל.

• הטלוויזיה מעבירה לילדים ולהורים מסרים בעייתיים, לדוגמה, בפרסומות ממרח שוקולד מוצג כארוחה מאוזנת, דגני בוקר כבריאים, חטיפי אנרגיה כארוחה מזינה וכדומה.

• קושי בדחיית סיפוקים - בניגוד לקריאת ספרים, הקצב בתוכניות הטלוויזיה הוא מאד מהיר ולא מצריך השקעת מחשבה. בעיקר לקהל הצעיר, התוכניות קצרות והמעברים מהירים. גם הפיקוח ובעייתי: אם בעבר היה מכשיר טלוויזיה אחד בבית, וכולם רבו על איזה סרט או איזה ערוץ לראות, כיום בבתים רבים יש לכל ילד מכשיר משלו בחדר. כך, שלא רק שאין פיקוח על משך הצפיה ועל התכנים הנצפים, גם אין צורך בדינמיקה הכל כך חשובה הזו של משא ומתן, וויתורים ודחיית סיפוקים.

איך להתמודד עם בעיית הצפייה בטלוויזיה:

• בוחרים תכניות - עוברים ביחד על לוח המשדרים, בוחרים מספר תכניות ומכניסים אותן  למערך סדר היום.

• משך צפייה מומלץ ביום - לא יותר משעתיים (סה"כ לטלוויזיה ולמחשב).

• הוציאו מכשירי טלוויזיה ומחשבים מחדרי הילדים. הקפידו על צפייה באזור 'ציבורי'. כך תוכלו לפקח על משך הזמן בו מבלים ילדיכם מול המסך ולאילו תכנים הם חשופים.

• צפייה משותפת ומבוקרת - שבו עם הילדים, צפו עמם בחלק מהתוכניות שהם אוהבים. דעו לאלו תכנים הם חשופים. נהלו עמם שיחה על המסרים השונים המועברים בתוכניות. היו פתוחים לשמוע מהם שאלות או מחשבות.

• הטלוויזיה היא בייביסיטר נפלא, אך דאגו לאזן את שעות הצפייה בפעילויות מגוונות אחרות, רצוי כאלה המשלבות פעילות פיזית.

• לא אוכלים מל הטלוויזיה - הנהיגו את הכלל. כמובן שאין רע בהגשת צלחת פירות חתוכים או קערת פופקורן מדי פעם, אך צריך לדאוג שהארוחות ייאכלו בישיבה ליד שולחן, כאשר הטלוויזיה אינה פועלת.

הכתבה כפי שהופיעה באונלייף בתאריך 10.7.11
http://www.onlife.co.il/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94/%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/27112/%D7%A6%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%9B%D7%AA-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D