התמונה כאן בצד, מעוררת בי המון גאווה.
למה?
התשובה בסוף....
כשאנחנו היינו ילדים זה היה פשוט:
לקחנו כדור וירדנו למטה.
היום זה לא בא בחשבון לתת לילד לצאת לבד,
ואפילו לרכב על אופנים בשכונה עשוי להיות מסוכן.
ילדים נועדו לזוז, להתנועע, לטפס, לרכב, לרקוד ולקפץ.
הם אינם 'בנויים' לישיבה ממושכת.
אבל בעולם המודרני, אין לכך זמן:
חוזרים הביתה בשעות מאוחרות-
למי יש כוח לצאת בכלל?
ומה עם הבישולים, ארגון הבית, שיעורי בית, כביסות,
ולפעמים יש גם תינוק נוסף שלוח הזמנים שלו קצת שונה...
בעידן שלנו- הפעילות הגופנית של הילדים שלנו,
תלויה בנו, ההורים.
חוגים זה נחמד ואפילו חיוני אבל לא מספיק.
ילדים צריכים לזוז והרבה.
'אפילו' יותר משעה ביום!!
נסו ליזום כמה שיותר פעילות:
יציאה לגן המשחקים,
רכיבה על אופנים, קורקינט, רולרבליידס,
קפיצה על טרמפולינה (קטנה או גדולה),
משחקי כדור,
יציאה לבריכה מחוממת,
אפילו יציאה לסיבוב עם הכלב זו פעילות.
נסו לחפש באיזוריכם היכן מתקיימות
צעדות עירוניות,
טיולי אופניים משותפים,
מרוצים...
הכלל החשוב ביותר בספורט הוא ההנאה.
אם הילד יהנה בפעילות,
הוא ירצה להמשיך.
גם אם אתם רוצים שהוא יצטרף אליכם לסיבוב הליכה:
אל תזמינו אותו לעשות ספורט,
אל תספרו לו כמה זה בריא
וכמה קלוריות הוא ישרוף.
פשוט הזמינו לסיבוב עם אמא/ אבא.
זמן איכות משותף.
ובהליכה,
אל תתרכזו בלמהר:
שוחחו, שימו לב לסביבה,
הציבו אתגרים: כמה זמן ייקח להגיע לבניין מספר 8?!
מי רואה שבלול חדש?
מי יצליח לרוץ עד סוף הרחוב רק על הלבנים הלבנות שעל המדרכה?
בקיצור- יצירתיות :-)
(והכי חשוב!!! אל תרדו על הילד,
בעיקר אם קשה לו, כי הוא כבד, כי הוא מסורבל, כי הוא לא בכושר).
והתמונה מעוררת הגאווה:
בחודש שעבר, הקפנו את הכנרת באופנים!
טוב, לא הקפה מלאה, אלא 'רק' חצי- 32 ק"מ
(שאם נוסיף אליהם עוד כ 2 ק"מ נוספים של רכיבה מהרכב לנק' הזינוק זה ייצא כבר כמעט 35 ק"מ).
שזה, בעיני, מכובד ביותר...
לא אכחיש (למרות המוניטין שלי ;-) )
שהכושר שלי בשנתיים האחרונות (מאז תחילת ההריון השלישי)
צנח לו בהדרגה.
אני סיימתי את המסלול עם הלשון בחוץ (יאמר לזכותי שהיה חם!!)
בן השבע, לעומתי, פידל בהנאה ובמרץ,
והרגשנו כולנו, שאם לא היינו שם כדי להפריע לו,
היה מסיים אפילו הקפה מלאה.
שיהיה חורף נעים
עם הרבה פעילות!!
