אסוציאציה ראשונה, בלי לחשוב יותר מדי-
מה הכותרת הזו עושה לך?
כמה פעמים ביום יוצא לך לשמוע את המשפט
הזה?
אוכל לילדים הוא נושא מאד רגיש ומשמעותי
בקרב ההורים. בעיקר לאמהות:
אוכל בכמות מספקת חשוב לגדילה תקינה,
אוכל בעל ערך תזונתי תקין חיוני להתפתחות
ולבריאות.
זה מאד משמח ומרגיע לדעת שהילד שלי אוכל
טוב.
זה מאד מלחיץ לראות ילד שלא אוכל 'כלום'
או אוכל יותר מדי.
זה משפיע ישירות על הדימוי שלי כאמא.
וזה מחזיר אותי שוב להזכיר, שאוכל הוא
שפה.
התחושות שהמשפט שבכותרת מעוררים בנו,
גורמים לנו להגיב לילדינו והם לומדים מהר מאד מה מפעיל אותנו, ההורים.
ילדים, בעיקר הצעירים שבהם, לא יודעים
לדבר את שפת הרגשות. הם מרגישים עצב, כעס, תסכול, שעמום אבל הם לא יודעים להביע את
זה. הרבה יותר קל לבקש אוכל. כי אם אני רעבה, אמא מיד מגיבה. היא מתייחסת אלי, עוזרת
לתחושות הקשות להתפוגג ולהדחק הצדה.
יש ילדים שירגישו רעב לאחר מריבה עם האח, לאחר חוסר הצלחה במשימה כלשהי, או כאשר אמא מתייחסת (בעיניהם) יותר מדי לאחות התינוקת. שעמום אף הוא עשוי לגרום לתלונות על רעב. גם נסיון לדחות את שעת השינה או כל מטלה אחרת...
כאשר אנחנו נענים לבקשת האוכל, אנחנו
מפספסים את הצורך האמיתי. ובכך גם תורמים להנחת היסודות לקיומה של אכילה רגשית
פתולוגית (כי אכילה רגשית היא גם נורמלית לחלוטין).
אז איך יודעים מתי הילד מבקש אוכל כי
הוא באמת רעב ומתי הבקשה נובעת מצרכים אחרים?
ראשית, חשוב להפעיל הגיון: אם הוא סיים
ארוחה גדולה ומכובדת רק לפני שעה קלה, הסיכוי שהוא באמת רעב כעת הוא נמוך. לעומת זאת, אם באמת חלף זמן ממושך מהארוחה, או אם הוא אכל פחות מהרגיל באותה ארוחה, מן הסתם רצוי להיענות לבקשה ולהציע אוכל.
הסחת דעת: בהתאם לגיל הילד, נסו להציע
לו פעילות אחרת, רצוי משותפת (משחק, קריאה, אפילו סתם חיבוק ושיחה ספונטנית). אם
הוא נענה לכך ושוכח את הרעב, כנראה שלא לאוכל הוא היה זקוק.
שימו לב לדפוסים: מתי הוא מתלונן על רעב?
האם בשעות מסויימות? ימים קבועים? אחרי סיטואציות מסוימות?
חשוב לזכור כי רעב הוא לא רק לאוכל (לא
אצלינו, המבוגרים, וגם לא בקרב ילדים). הפתרון לרעב רגשי הוא לא אוכל. גם לא ירקות
או תפוח.
========================================================================
אם ברצונך לקבל עדכונים והמלצות ישירות לתיבת המייל שלך, ניתן להשאיר את הפרטים כאן למטה:
-->
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה