הילדה שלי אוכלת כמויות של מבוגר- תיאור מקרה

בעקבות שאלות דומות רבות שנשאלתי לאחרונה, מצרפת אחת מהן כולל תשובתי.

יש לי ילדה בת 5 שאוהבת לאכול. אוכלת מהכל ובכמויות של מבוגר. השמינה הרבה לאחרונה.

כל היום אני רבה איתה שאוכלת הרבה.
היום חזרנו מ'על האש' היא אכלה באמת הרבה כי לא נעים ליד אנשים להגיד די.
פוחדת מאד שתשמין בעיקר לאור הגנטיקה .

חיפוש מרובה אחר אוכל עשוי להופיע  בכמה מצבים עיקריים:

1. במצבים של רעב- אם קיים מרווח זמן ארוך מדי מהארוחה הקודמת או אם לא אכלו מספיק בארוחה. גם אם אוכלים מזונות שאינם משביעים לזמן ממושך (דגני בוקר, למשל, גורמים לתחושת שובע קצרה. כך גם תפוחי אדמה, או לחם קל).
2. במקרים של הגבלות או איסורים: אם בדרך כלל אסור או אין, אז כשיש- נאכל יותר. 'לנצל את הרגע'.
3. כאשר קיים צורך בלתי מסופק. בד"כ תחושות שונות כגון כעס, עצב, שעמום, פחד, אכזבה...מעבר לכך שאוכל (ובעיקר מתוקים) הם אכן עוזרים למסך על התחושות הלא נעימות, האכילה היא התעסקות (מפיגה  את השעמום ומסיחה את הדעת מאותה אי נעימות) ובעיקר גוררת יחס של ההורה. ילד לא תמיד מבין שהתחושה הלא נעימה שהוא מרגיש היא כעס, למשל. לא תמיד הסביבה תדע גם להגיב נכון גם אם אכן יגיד שהוא כועס.אם יבקש אוכל, לעומת זאת, יענה במהירות. אם אני בת חמש ויש לי גם אחות קטנה, אני רואה שאמא עסוקה בה- לא בטוח שאני ארגיש בנוח לעצור אותה ולבקש יחס כי נמאס לי לצייר ואני רצה לשחק עם אמא. אבל אם אגיד שאני רעבה, סביר מאד להניח שהיא תתייחס J
4. רווח משני- לעיתים, ברגע שהילדים מבינים מה יכול לגרור תגובה מאיתנו, ההורים, הם יעשו את זה. גם אם התגובה תהיה לא נעימה. אם בכל פעם שאני אבקש אוכל אמא תעשה מזה סימפוזיון שלם (נאום+הטפות+הפחדות)= הרווחתי המון המון יחס. "בעיקר אם אמא גם מספרת לכל החברות שלה שהיא לא יודעת מה לעשות איתי ועם זה שכל היום אני אוכלת. ככה אני גורמת לה לזכור אותי גם כשהיא עם אחרים..."

אהבה לאוכל היא דבר חיובי. לפעמים, כאשר  קיים  חשש מהשמנה, ילד שאוהב לאכול עלול לעורר חרדה אצל ההורים  ולגרור תגובה מגבילה. כך בעצם נכנסים ללופ אשר מגביר את האכילה המיותרת.

הערות לא עוזרות. אם את עצמך בעלת נסיון בדיאטות, או אם את מכירה כאלה שיש להם נסיון, את יכולה להבין את זה. זה לא בשליטתה. בטח לא בגיל כל כך צעיר.

הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת לך הוא להפסיק להתייחס. לגמרי. POKER FACE. להמנע מנאומים. איומים והפחדות- לחלוטין מיותר (על מבוגרים זה לא עובד. ילדים לא מסוגלים אפילו להבין את ההשלכות לטווח הארוך). 

במקביל- לדאוג לסביבה בריאה עבורה:

• להשתדל להגיע פחות לאירועים בהם יש כמויות גדולות של אוכל (בעיקר ג'אנק) או לקרובי משפחה/ חברים שידועים כמעתירי ממתקים.
• אם מדובר בקרובי משפחה או בחברים ממש קרובים (ורק אז) ניתן לנסות להשיג את שיתוף הפעולה שלהם ולבקש שיוציאו פחות או לא יוציאו בכלל.
• כשיש לך שליטה (בבית)- לדאוג למגוון מזונות עשיר ומזין.
• להשתדל להפחית מקרים בהם את עצמך יוזמת את אכילת הממתקים.
• להעלות את הפעילות הגופנית כערך משפחתי: כולם עושים פעילות. אם בחוגים או כפנאי פעיל. רצוי לבחור חוג ספורט אחד לפחות לכל ילד.
• לאכול ארוחות משותפות.

אם את מודעת לכך שקשה לך, שהחרדה שלך גדולה, שגם אם הילד/ה עדיין אינם בעודף משקל אך את מוטרדת מעליה במשקל- גשי להתייעץ ולקבל הדרכה מתאימה.

עוד על מה עושים כאשר הילד כל הזמן מתלונן שהוא רעב- ניתן לקרוא כאן.

צפייה בטלוויזיה גורמת לילדים להשמין

לצפייה מרובה בטלוויזיה יש השפעה על הרגלי האכילה שלנו ובעיקר על השמנה. איך להתמודד עם צפייה מרובה של ילדים בטלוויזיה ועם הנטייה לאכול מולה?

אני זוכרת את החופש הגדול, כשהייתי ילדה. בין הים, הבריכה, הפטפוטים הבלתי פוסקים עם החברות, הייתה שם גם הטלוויזיה. והיה לה מקום של כבוד, בבילויי הקיץ שלי, ושל חברותיי. תכניות בוקר  ארוכות (רואים 6:6, מישהו זוכר?), סדרות, סרטים בווידאו. שעות על גבי שעות של צפיה.

גם היום, לטלוויזיה יש מקום משמעותי בחיי ילדינו והם מבלים שעות רבות בכל יום מול המסך. מחקר של פרופ' עמוס רולידר מצא כי תלמיד ישראלי ממוצע יבלה מול מסך הטלויזיה כ-3.5 שעות ביום, ועוד כשעה וחצי במחשב. נתון זה נכון לימי לימודים, בימי חופשה המספרים גבוהים יותר.

למעשה ילד ממוצע יצבור עד גיל 14 שנתיים שלמות של צפייה בטלוויזיה. מחקרים רבים מקשרים בין צפייה מרובה לבין היעדר כישורים חברתיים, הפרעות קשב וריכוז, חרדות והפרעות שינה; וכמובן קשר בין צפייה מרובה לבריאות ולהרגלי אכילה.

מחקר אחר שנעשה בארה"ב מצא כי ילדים שהוגבלו למספר מצומצם של שעות צפייה בטלוויזיה בשבוע, הפחיתו בממוצע כ-10% ממשקלם. ארגון הבריאות האמריקאי מקשר בין צפייה בטלוויזיה לבין ילדים הסובלים מהשמנה, מחלות כמו לחץ דם גבוה, סכרת, בעיות גב, בעיות נשימה ועוד.

 

מה מזיק כל כך בצפייה מרובה בטלוויזיה?

• צפייה בטלוויזיה או במחשב היא זמן פאסיבי, זמן של ישיבה ללא תנועה. אפילו בעת משחק קופסא או הרכבת פאזל אנו נעים יותר.

• עוד התברר שילדים שצופים יותר בטלויזיה צורכים פחות פירות וירקות.

• פרסומות - מעודדות קניה. נמצא כי ילדים החל מגיל 3 כבר יזהו בסופר את המוצר מהפרסומת, וידרשו אותו. הפרסום, אגב, מתוחכם, הוא פונה במיוחד לקהל היעד שלו, לילדים, ומפתה אותם לקנות.

• אכילה מול הטלוויזיה נעשית בהיסח דעת. כאשר אוכלים תוך כדי צפייה אנו מפספסים את איתותי השובע, לועסים פחות ועל כן אוכלים כמות גדולה יותר של אוכל.

• הטלוויזיה מעבירה לילדים ולהורים מסרים בעייתיים, לדוגמה, בפרסומות ממרח שוקולד מוצג כארוחה מאוזנת, דגני בוקר כבריאים, חטיפי אנרגיה כארוחה מזינה וכדומה.

• קושי בדחיית סיפוקים - בניגוד לקריאת ספרים, הקצב בתוכניות הטלוויזיה הוא מאד מהיר ולא מצריך השקעת מחשבה. בעיקר לקהל הצעיר, התוכניות קצרות והמעברים מהירים. גם הפיקוח ובעייתי: אם בעבר היה מכשיר טלוויזיה אחד בבית, וכולם רבו על איזה סרט או איזה ערוץ לראות, כיום בבתים רבים יש לכל ילד מכשיר משלו בחדר. כך, שלא רק שאין פיקוח על משך הצפיה ועל התכנים הנצפים, גם אין צורך בדינמיקה הכל כך חשובה הזו של משא ומתן, וויתורים ודחיית סיפוקים.

איך להתמודד עם בעיית הצפייה בטלוויזיה:

• בוחרים תכניות - עוברים ביחד על לוח המשדרים, בוחרים מספר תכניות ומכניסים אותן  למערך סדר היום.

• משך צפייה מומלץ ביום - לא יותר משעתיים (סה"כ לטלוויזיה ולמחשב).

• הוציאו מכשירי טלוויזיה ומחשבים מחדרי הילדים. הקפידו על צפייה באזור 'ציבורי'. כך תוכלו לפקח על משך הזמן בו מבלים ילדיכם מול המסך ולאילו תכנים הם חשופים.

• צפייה משותפת ומבוקרת - שבו עם הילדים, צפו עמם בחלק מהתוכניות שהם אוהבים. דעו לאלו תכנים הם חשופים. נהלו עמם שיחה על המסרים השונים המועברים בתוכניות. היו פתוחים לשמוע מהם שאלות או מחשבות.

• הטלוויזיה היא בייביסיטר נפלא, אך דאגו לאזן את שעות הצפייה בפעילויות מגוונות אחרות, רצוי כאלה המשלבות פעילות פיזית.

• לא אוכלים מל הטלוויזיה - הנהיגו את הכלל. כמובן שאין רע בהגשת צלחת פירות חתוכים או קערת פופקורן מדי פעם, אך צריך לדאוג שהארוחות ייאכלו בישיבה ליד שולחן, כאשר הטלוויזיה אינה פועלת.

הכתבה כפי שהופיעה באונלייף בתאריך 10.7.11
http://www.onlife.co.il/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94/%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/27112/%D7%A6%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%9B%D7%AA-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D

מעבר למוצקים- איך לעשות זאת נכון?

מחלב למזון מוצק: איך עושים נכון את המעבר?

מאבקי כוח עם הילדים סביב האוכל הם מצב בעייתי ומסוכן, שכולם מפסידים בו. שלב החשיפה למוצקים אמור להיות הרפתקה הצוללת לעולם מופלא של טעמים ומרקמים, ואין סיבה להפוך את התהליך למלחמה. כך תרגילו הילד למוצקים

• "אני עומדת, טורחת ומכינה - אבל הוא לא אוכל כלום. לא משנה מה אני עושה, רק מול הטלוויזיה הוא מסכים לאכול. בביקור האחרון בטיפת חלב האחות הלחיצה אותי, שבן השנה ושלושה חודשים שלי צנח באחוזונים". 

• "אני מיואשת. רק אמא שלי מצליחה להאכיל אותו. היא מושיבה אותו עליה וממש מחזיקה לו את הראש ופותחת לו את הפה, אחרת הוא לא אוכל כלום!".

• "אחד מזיכרונות הילדות שלי, כבר מגיל שלוש, הוא שאמא שלי לא מרשה לי לקום מהשולחן עד שאסיים הכל מהצלחת. לא עזרו לי בכי וצעקות. שנאתי לאכול בבית, והתחבאתי מתחת למיטה בכל פעם שקראו לי לארוחה. עד היום אני לא מסוגלת לאכול ליד אנשים, בעיקר לא באירועים משפחתיים, ואני כבר בת 47".

משהו מהתיאורים האלה נשמע לכם מוכר? אלה רק חלק קטן ממגוון הסיטואציות שמתארים הורים המגיעים לטיפול בהפרעות אכילה של ילדיהם. ההשלכות של אכילה כפויה או בהיסח הדעת מול הטלוויזיה משמעותיות והתוצאות של הרגלי אכילה כאלה ניכרים בטווח הארוך.

תינוקות "מתוכנתים" לאכול נכון

תינוקות נולדים עם מנגנון מדויק מאוד לזיהוי תחושות רעב ושובע. הם "מתוכנתים" לאכול בדיוק את הכמות הדרושה עבורם לגדילה תקינה, וכל התערבות או הפעלת מניפולציה תרחיק אותם מהאכילה הנכונה והאינטואיטיבית.

חשוב להיות קשובים לילד, לסימני הרעב והשובע שלו, ולהיענות להם. יש לכבד את האוטונומיה שלו על גופו כבר מינקות, ולזכור כי ילד בריא - אוכל, גם אם יותר או פחות ממה שנדמה לנו (או לעקומות הגדילה) שצריך.

מחקרים מראים כי הרגלי האכילה שלנו מתעצבים עוד בינקות. האכלה לא תקינה בחודשים הראשונים לחייו של התינוק עלולה להוביל לאכילה לא בריאה בהמשך, וכתוצאה מכך להשמנת יתר או לירידה במשקל ולפגיעה בהתפתחות, ובמקרים קיצוניים אף להפרעת אכילה.

מאבקי כוח סביב נושא האוכל הם מצב בעייתי ומסוכן, שכולם מפסידים בו. אם נדמה לכם שיש בעיה בגדילה או בהתפתחות של הילד, או שהוא אינו אוכל "כמו שצריך", התייעצו עם רופא הילדים ועם דיאטנית קלינית המתמחה בתחום.

אכילה היא הנאה, וארוחות משפחתיות אמורות להיות חוויה חיובית ובונה. שלב החשיפה למוצקים וראשית ההאכלה אמורים להיות הרפתקה בעולם מופלא של טעמים ומרקמים, ואין סיבה להפוך את התהליך למלחמה. איך עושים זאת?

איך לבצע מעבר נכון למוצקים?

• הקפידו על האכלה באווירה רגועה ונעימה. עדיף לא לנסות להאכיל תינוק או פעוט כשאתם "עם רגל אחת בחוץ" וממהרים.

• שבו לאכול במקום קבוע, ללא גירויים חיצוניים. כבו את הטלוויזיה, דחו שיחות טלפון והיו מרוכזים בהאכלה.

• הימנעו מניסיונות להסיח את דעתו של הילד כדי לגרום לו לאכול עוד. ותרו גם כאן על הטלוויזיה, על צעצועים ליד השולחן, כפיות שמגיעות אל הפה כ"אווירון" ואווירת קרקס.

• שימו לב לאיתותי הרעב והשובע של התינוק. התחילו בארוחה כשהוא רעב אך אינו מורעב - רוב הסיכויים שפעוט מורעב ייטה פחות להיחשף לטעמים חדשים.

• איך יודעים שהוא שבע? התינוק מאבד עניין באוכל, מתחיל לשחק, מגלה סימני חוסר נוחות בכיסא ומפסיק להיענות להאכלה.

• חשפו את התינוק בהדרגה לטעמים שונים ולמזון במרקם ובטמפרטורה מגוונים. מומלץ להציע מזון חדש בתחילת הארוחה, ואם אין היענות לעבור למזון מוכר.

• כבדו את ההסתייגויות והחששות של הילד מההתנסות החדשה. זכרו כי יש פעוטות הזקוקים לחשיפה של אפילו עד 20 פעמים לאותו מזון לפני שיסכימו לטעום אותו.

• אל תחששו לתת לתינוק להתנסות באכילה עצמאית. עודדו אותו להשתמש בידיו ובהמשך בכפית. הלכלוך והבלגן נורמליים ואפילו רצויים. 

• שמשו תמיד דוגמה אישית - אכלו עם התינוק ככל שאפשר. מהרגע שהוא מסוגל להתיישב לבדו, הושיבו אותו בכיסא מתאים לידכם.

• בשום מקרה אל תאכילו בכוח! תנו לתינוק לראות את הכפית מגיעה, והמתינו עד שיפתח את הפה.

• השתדלו להימנע מגילויי אכזבה כשהתינוק לא מוכן לטעום תבשיל שטרחתם עליו רבות, וגם מגילויי שמחה קיצוניים. דברו עמו בשקט ובנינוחות, ותארו לו את הפעולות שאתם והוא עושים כעת.

• זכרו כי לילדים שונים אופי שונה: יהיו כאלה שייהנו מאוד מהאכילה ויהיו כאלה ש"יעשו טובה" שהם אוכלים. חשוב לקבל זאת ולא להשוות בין ילד לילד. 

זכרו, ההורים אחראים על מגוון המזונות הקיים בבית, על המבחר שמוצע בארוחה ועל קיום הארוחות. הילד הוא האחראי הבלעדי על ההחלטה מה לאכול מתוך המגוון המוצע, על הכמות שאותה הוא בוחר לאכול ואם בכלל לאכול או לא.

הכתבה, כפי שהתפרסמה בYnet בתאריך 31.7.11:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4094252,00.html

אבל איך אני אגרום לילד לשתף פעולה?

פנתה אלי אם לילד בן 7 בעל משקל עודף, במגמת עלייה בשנתיים האחרונות.
כשבקשתי פרטים אודות התנהלות האכילה שלו, סיפרה שלא אוכל פירות וירקות, אוכל כמויות גדולות של פחמימות בכל ארוחה, המון חטיפים ומעדנים מתוקים ודגני בוקר. לדבריה, דפוסי האכילה של שאר בני הבית (אח גדול, אחות צעירה ושני ההורים- כולם, אגב, במשקל תקין), דומים.

אותה אם דואגת לגורל בנה. סיפרה שכבר מציקים לו בבי"ס, שהוא מתבייש בבטן שלו. היה לה חשוב לגרום לו לשנות את דפוסי האכילה שלו, ורצוי במהרה. בחלקו הראשון של המפגש היא שאלה אותי כמעט עשר פעמים: אבל איך נגרום לו לשתף פעולה? איך נוכל לוודא שהוא אכן אוכל יותר ירקות ופחות חטיפים?

במהלך המפגש שוחחנו על החשיבות של שינוי התנהלות האכילה בבית של המשפחה כולה. אין דרך (בריאה) להכריח ילד (או מבוגר) לאכול משהו. חלוקת האחריות צריכה להיות ברורה: ההורה מחליט מה מבחר המזונות שיהיו בבית, מתי אוכלים ומה יוגש בארוחה. הילד אחראי בלעדי להחליט מה מתוך המבחר הוא בוחר לאכול, אם בכלל, וכמה.

לא נכון ולא ניתן לצפות מילד (בטח לא בגיל כל כך צעיר), שייקח אחריות על הבריאות שלו ועל התזונה ואורח החיים בבית. ילדים גדלים בתוך הסביבה שאנחנו בוחרים לגדל אותם בה, ולתוך הרגלים שאנחנו ההורים מקנים להם. אם יוגשו ירקות ופירות באופן רציף וזמין, יגדל הסיכוי שהילד יאכל אותם. אם נשתמש בצלחות קטנות- הכמות שתאכל תקטן. אם נתרגל לשבת לאכול יחד, נשמש עבורם דוגמה ומודל לאכילה נכונה, לעיסה איטית, בחירת מזונות וכו'.

בסדרת מחקרים שנערכו בשנים האחרונות לא נמצא ייתרון כאשר הילד היה מעורב בתהליך הטיפולי לירידה במשקל, לעומת טיפול בהורים עצמם. ולהיפך. לעיתים קרובות כאשר שולב גם הילד בתהליך, הוא למד שיש לו בעיה, שהוא לא בסדר. הופעל עליו לא מעט לחץ מצד ההורים לשנות, לעיתים קרובות שינויים שכלל לא היו בשליטתו. הילדים האלה צוברים חוויות של כשלון ואכזבות כבר מגיל צעיר. מכאן, הדרך לפתח דימוי גוף בעייתי או הפרעת אכילה בעתיד, היא קצרה.

האם הסכימה איתי לחלוטין. הכנו רשימת ייעדים לשינוי, הכוללים שינויים תזונתיים ושינוי בהסרת המוקד הטיפולי מהילד למשפחה כולה.

יצאנו לדרך. מצפה להמשך.

ילד שמן ונורמלי

מאחר והצאצאים הפרטיים שלי גדלו קצת, והם כעת מעט יותר עצמאיים בגני המשחקים, היה לי פנאי להתבונן בהתרחשות מסביב.
באחת הפעמים, היו המון ילדים, בעיקר כאלה בגילאי 2-5, להערכתי.
במבט חטוף כבר רואים את ההבדלים ביניהם. יש כאלה גבוהים ויש נמוכים, יש בלונדינים ויש כהים, פרועים או רגועים, וכמו שיש ילדים רזים, יש גם ילדים שמנים.

הילדים השמנים שאני מדברת עליהם, בדיוק כמו חבריהם הרזים, אגב, לא היו שמנים בצורה קיצונית. הם היו, ללא ספק, גדולים(מאחר ויש לי נסיון קליני, אני מרשה לעצמי להעריך כי הם גם נכנסים לקטגוריית עודף משקל, בדרגותיו השונות). אבל הם כולם היו מלאי חיים, ללא קושי בהתנהלות, במוטוריקה, ללא כבדות בתנועתם. הם פשוט נראו לי "שמנים בריאים".
השונות הזו קיימת בכל תחום.
תמיד יהיו אנשים שקצה אחד של הסקאלה וכאלה שיהיו בקצה המנוגד.
וכמעט כל הרצף הוא נורמלי ותקין.

עכשיו נשאלת השאלה, מה יהיה עם אותם חבר'ה בעתיד?
נכון שישנם לא מעט מקרים, בהם, עם ההתבגרות והקפיצה בגובה, הפרופורציות משתנות וההשמנה תעלם.
באותה מידה, ישנם מקרים, שילד שמנמן ייגדל להיות מתבגר לא רזה, ואפילו מבוגר עם עודף משקל/השמנת יתר במידה כלשהי.
ושוב אני מדגישה, שזה בסדר ותקין.

אז איפה הבעיה?
הבעיה עלולה להיות, אם אותם ילדים יקבלו מסר שמשהו בהם לא בסדר. שבעצם כך שהם אינם רזים, יש להם בעיה. והמסרים האלה מגיעים בדרכים רבות כ"כ: דרך המדיה, החברים וגם דרך ההורים.
וההורים, פעמים רבות עושים את זה בתום לב. מתוך רצון אמיתי לחסוך לילד קשיים בעתיד. בין אם הם חוו קשיים דומים בילדותם וגם אם לא. ואז, זורעים בילד את המחשבה והרעיון, שהוא לא בסדר.
ייתכן מאד שהוא חכם, ויפה, ומוכשר בכדורגל, מצייר נהדר, הוא אח אוהב וילד מסור, אבל...אם הוא רק היה 5 ק"ג פחות, רק אז הוא היה מושלם.
ולא תמיד צריך לדבר על זה עם הילד בכדי להעביר לו את המסר.

כי לילדים יש רדארים מאד מפותחים ורגישים. הם מרגישים, שרק אותם שואלים אם הם מעוניינים בתוספת, שרק אותם מגבילים למשולש פיצה אחד, שמדברים עליהם כשחושבים שהם לא שומעים...
או שלוקחים אותם לרופא או לדיאטנית. המסר שמועבר הוא מאד ברור. יש לך בעיה.

ואז, הנורמלי, באמת הופך לבעייה.
והמשקל הופך לאישיו.
ונכנסים למעגל של נסיונות לרזות, ולתפריטים והגבלות, ולומדים שפת אכילה חדשה, שרחוקה מאד מלהיות אינטואיטיבית.
הדרך הזו, לעולם לא תוביל למקום טוב.

הדרך הזו תגרום לילדים השמנים והבריאים, להפוך למבוגרים שמנים או רזים, אך עם אכילה מאד בעייתית, ועם דימוי גוף לא תקין.
או במילים אחרות, לחיים של אומללות.

נכון שאני קצת מקצינה.
בהחלט חשוב לעקוב אחר משקל הילד, ולוודא אין קפיצות במשקל (שהוא שומר על רצף גדילה תקין ואחיד. גם אם מדובר על אחוזון עליון). ואין להזניח.
אבל רק בגלל שהילד שלי יותר שמן מחבריו, לא עושה אותו בעל בעיה שיש לפתור/ לתקן.
להיפך- בגלל שהסביבה בה איו חיים היא כ"כ בעייתית מבחינת המסרים מקדשי הרזון, חשוב לכל הורה להעביר לילד שלו את התחושה שהוא מיוחד, מקסים ואהוב בדיוק כפי שהוא. רזה, שמן, טוב במתמטיקה או כשלון באנגלית.