השמינה הרבה לאחרונה.
חיפוש מרובה אחר
אוכל עשוי להופיע בכמה מצבים עיקריים:
- במצבים של רעב- אם קיים מרווח זמן ארוך מדי מהארוחה הקודמת או אם לא אכלו מספיק בארוחה. גם אם אוכלים מזונות שאינם משביעים לזמן ממושך (דגני בוקר, למשל, גורמים לתחושת שובע קצרה. כך גם תפוחי אדמה, או לחם קל).
- במקרים של הגבלות או איסורים: אם בדרך כלל אסור או אין, אז כשיש- נאכל יותר. 'לנצל את הרגע'.
- כאשר קיים צורך בלתי מסופק. בד"כ תחושות שונות כגון כעס, עצב, שעמום, פחד, אכזבה...מעבר לכך שאוכל (ובעיקר מתוקים) הם אכן עוזרים למסך על התחושות הלא נעימות, האכילה היא התעסקות (מפיגה את השעמום ומסיחה את הדעת מאותה אי נעימות) ובעיקר גוררת יחס של ההורה. ילד לא תמיד מבין שהתחושה הלא נעימה שהוא מרגיש היא כעס, למשל. לא תמיד הסביבה תדע גם להגיב נכון גם אם אכן יגיד שהוא כועס.אם יבקש אוכל, לעומת זאת, יענה במהירות. אם אני בת חמש ויש לי גם אחות קטנה, אני רואה שאמא עסוקה בה- לא בטוח שאני ארגיש בנוח לעצור אותה ולבקש יחס כי נמאס לי לצייר ואני רצה לשחק עם אמא. אבל אם אגיד שאני רעבה, סביר מאד להניח שהיא תתייחס J
- רווח משני- לעיתים, ברגע שהילדים מבינים מה יכול לגרור תגובה מאיתנו, ההורים, הם יעשו את זה. גם אם התגובה תהיה לא נעימה. אם בכל פעם שאני אבקש אוכל אמא תעשה מזה סימפוזיון שלם (נאום+הטפות+הפחדות)= הרווחתי המון המון יחס. "בעיקר אם אמא גם מספרת לכל החברות שלה שהיא לא יודעת מה לעשות איתי ועם זה שכל היום אני אוכלת. ככה אני גורמת לה לזכור אותי גם כשהיא עם אחרים..."
אהבה לאוכל היא
דבר חיובי. לפעמים, כאשר קיים חשש מהשמנה, ילד שאוהב לאכול עלול לעורר חרדה
אצל ההורים ולגרור תגובה מגבילה. כך בעצם
נכנסים ללופ אשר מגביר את האכילה המיותרת.
הערות לא עוזרות. אם את עצמך בעלת נסיון בדיאטות, או אם את מכירה כאלה שיש
להם נסיון, את יכולה להבין את זה. זה לא בשליטתה. בטח לא בגיל כל כך צעיר.
הטיפ הכי טוב שאני
יכולה לתת לך הוא להפסיק להתייחס. לגמרי. POKER FACE. להמנע מנאומים. איומים
והפחדות- לחלוטין מיותר (על מבוגרים זה לא עובד. ילדים לא מסוגלים אפילו להבין את
ההשלכות לטווח הארוך).
במקביל- לדאוג לסביבה בריאה עבורה:
- להשתדל להגיע פחות לאירועים
בהם יש כמויות גדולות של אוכל (בעיקר ג'אנק) או לקרובי משפחה/ חברים שידועים
כמעתירי ממתקים.
- אם מדובר בקרובי משפחה או
בחברים ממש קרובים (ורק אז) ניתן לנסות להשיג את שיתוף הפעולה שלהם ולבקש
שיוציאו פחות או לא יוציאו בכלל.
- כשיש לך שליטה (בבית)-
לדאוג למגוון מזונות עשיר ומזין.
- להשתדל להפחית מקרים בהם את
עצמך יוזמת את אכילת הממתקים.
- להעלות את הפעילות הגופנית
כערך משפחתי: כולם עושים פעילות. אם בחוגים או כפנאי פעיל. רצוי לבחור חוג
ספורט אחד לפחות לכל ילד.
- לאכול ארוחות משותפות.
אם את מודעת לכך
שקשה לך, שהחרדה שלך גדולה, שגם אם הילד/ה עדיין אינם בעודף משקל אך את מוטרדת
מעליה במשקל- גשי להתייעץ ולקבל הדרכה מתאימה.
עוד על מה עושים כאשר הילד כל הזמן מתלונן שהוא רעב- ניתן לקרוא כאן.
ורד אהבתי, אך ישנו פן נוסף שלא התיחסת אליו ואני נתקלת בו די הרבה לאחרונה. במקרים של השמנה עקב בעיה בויסות חושי בחלל הפה. הילדים דוחסים כמויות מאד גדולות של מזון לחלל הפה כדי 'להרגיש'. בנוסף סוג האוכל הינו לרוב מאד מצומצם וכולל בעיקר דברים קריספיים ומטוגנים. חשוב להיות מודעים לבעיה כיוון שישנה דרך (ארוכה) לשיפור ע"י עבודה עם קלינאית תקשורת שמתמחה בנושא.
השבמחקתרצה שני - דיאטנית קלינית ילדים
תרצה, תודה רבה על תגובתך.
השבמחקאת צודקת.
בחלק מהמקרים תת רגישות תחושתית אכן עשויה לגרום לתופעה הזו.
רצוי לחפש התנהגויות נוספות המחזקות את תת הרגישות.