רחל (שם בדוי), בת 45, פנתה אלי בנוגע לבתה בת השבע.
במהלך השנה האחרונה הילדה עלתה כשמונה ק"ג במשקל. היא כל הזמן רעבה. נראה שמהרגע שחוזרת הביתה מביה"ס מחפשת מה לאכול. "נראה שאי אפשר להשביע אותה", היא מספרת. רחל מתארת ילדה אנרגטית וחברותית, בוגרת לגילה ואחראית מאד.
רחל בעצמה, תמיד הייתה שמנה. כבר כילדה זכורות לה פגישות אצל רופא המשפחה אשר נזף בה ובאמה עקב משקלה הגבוה. היא זוכרת את ארונות הבית מתרוקנים, את גניבת הכסף מהארנק של אמה כדי לקנות ממתקים, את האכילה שלהם מתחת לשמיכה במיטה. בתקופת טיפולי הפוריות שעברה בכדי להביא לעולם את בתה היחידה עלתה עוד כחמישים ק"ג במשקלה. היא כיום נמצאת במשקל שיא. מרגישה חסרת שליטה, מוזנחת, מתוסכלת, ובעיקר פוחדת. פוחדת שבתה תגדל להיות כמוה. שמנה ומתוסכלת.
רחל רצתה להביא אלי את הילדה. שאלמד אותה מה נכון ומה לא. שארכיב לה תפריט בכדי שיהיה לה סדר והיא תצליח לרדת במשקל.
ככל שהפגישה התקדמה, כך הבינה שמרבית מהבעיה היא בה. התסכול שלה מעצמה, הכעס העצמי העצום שלה גורמים לה להתנהלות הרסנית עם האוכל והאכילה שלה. באופן טכני- אין כל סדר בארוחות, אין כמעט אוכל מבושל, אוכלים הרבה ברשתות מזון מהיר.
היא משוחחת עם בתה לא מעט. בין היתר גם על האוכל ומשתפת אותה בתסכול ממצבה. "אני מנסה ללמד אותה אחרת. שלא תגיע למצב שלי. שתלמד לשלוט בעצמה כבר עכשיו". אולם התסכול שלה רק גדל כשהיא רואה את הילדה רק משמינה...
אחת ההמלצות הראשונות שלי אליה הייתה לקבוע שעות לארוחות מסודרות כדי לצמצם מצבים של רעב אמיתי. גם עבור הילדה אך גם עבור רחל עצמה.
בהמשך, הצעתי לרחל להגיע בעצמה לטיפול במקום הילדה.
הטיפול בהורה עשוי לפתור את הבעיה של הילד
כאשר ההורה נמצא במקום רגיש ומורכב עם גופו כמו בדיאטות ממושכות, הוא מעביר לילדים את אותן התחושות ואותם המסרים.
לעיתים קרובות הילדים האלה יגדלו עם מסרים פתולוגיים של 'אוכל מותר', 'אוכל אסור', של קידוש המספרים והרזון, של ההכרה כי מצב הרוח תלוי במשקל, במסר ש'ניתן להיות מאושר ומסופק רק אם אתה רזה', והכי חמור: שאוכל הוא אויב ושלא ניתן לסמוך על הגוף שלנו, כיוון שזה בוגד בנו.
החרדה העצומה של ההורים האלה גורמת להם גם להפעיל לחץ רב על הילד, אשר לעיתים קרובות הוא בלתי נסבל ורק גורם לאכילת יתר.
כאשר ההורה עצמו מגיע לטיפול, ובוחן את מערכת היחסים שלו עצמו מול האוכל, מול המשקל ומול האכילה, החרדה משתחררת מעט ומאפשרת פעולה מתוך מקום בריא ונכון בהרבה.
לרוב ההשפעה על הילד- מיידית.
במהלך השנה האחרונה הילדה עלתה כשמונה ק"ג במשקל. היא כל הזמן רעבה. נראה שמהרגע שחוזרת הביתה מביה"ס מחפשת מה לאכול. "נראה שאי אפשר להשביע אותה", היא מספרת. רחל מתארת ילדה אנרגטית וחברותית, בוגרת לגילה ואחראית מאד.
רחל בעצמה, תמיד הייתה שמנה. כבר כילדה זכורות לה פגישות אצל רופא המשפחה אשר נזף בה ובאמה עקב משקלה הגבוה. היא זוכרת את ארונות הבית מתרוקנים, את גניבת הכסף מהארנק של אמה כדי לקנות ממתקים, את האכילה שלהם מתחת לשמיכה במיטה. בתקופת טיפולי הפוריות שעברה בכדי להביא לעולם את בתה היחידה עלתה עוד כחמישים ק"ג במשקלה. היא כיום נמצאת במשקל שיא. מרגישה חסרת שליטה, מוזנחת, מתוסכלת, ובעיקר פוחדת. פוחדת שבתה תגדל להיות כמוה. שמנה ומתוסכלת.
רחל רצתה להביא אלי את הילדה. שאלמד אותה מה נכון ומה לא. שארכיב לה תפריט בכדי שיהיה לה סדר והיא תצליח לרדת במשקל.
ככל שהפגישה התקדמה, כך הבינה שמרבית מהבעיה היא בה. התסכול שלה מעצמה, הכעס העצמי העצום שלה גורמים לה להתנהלות הרסנית עם האוכל והאכילה שלה. באופן טכני- אין כל סדר בארוחות, אין כמעט אוכל מבושל, אוכלים הרבה ברשתות מזון מהיר.
היא משוחחת עם בתה לא מעט. בין היתר גם על האוכל ומשתפת אותה בתסכול ממצבה. "אני מנסה ללמד אותה אחרת. שלא תגיע למצב שלי. שתלמד לשלוט בעצמה כבר עכשיו". אולם התסכול שלה רק גדל כשהיא רואה את הילדה רק משמינה...
אחת ההמלצות הראשונות שלי אליה הייתה לקבוע שעות לארוחות מסודרות כדי לצמצם מצבים של רעב אמיתי. גם עבור הילדה אך גם עבור רחל עצמה.
בהמשך, הצעתי לרחל להגיע בעצמה לטיפול במקום הילדה.
הטיפול בהורה עשוי לפתור את הבעיה של הילד
כאשר ההורה נמצא במקום רגיש ומורכב עם גופו כמו בדיאטות ממושכות, הוא מעביר לילדים את אותן התחושות ואותם המסרים.
לעיתים קרובות הילדים האלה יגדלו עם מסרים פתולוגיים של 'אוכל מותר', 'אוכל אסור', של קידוש המספרים והרזון, של ההכרה כי מצב הרוח תלוי במשקל, במסר ש'ניתן להיות מאושר ומסופק רק אם אתה רזה', והכי חמור: שאוכל הוא אויב ושלא ניתן לסמוך על הגוף שלנו, כיוון שזה בוגד בנו.החרדה העצומה של ההורים האלה גורמת להם גם להפעיל לחץ רב על הילד, אשר לעיתים קרובות הוא בלתי נסבל ורק גורם לאכילת יתר.
כאשר ההורה עצמו מגיע לטיפול, ובוחן את מערכת היחסים שלו עצמו מול האוכל, מול המשקל ומול האכילה, החרדה משתחררת מעט ומאפשרת פעולה מתוך מקום בריא ונכון בהרבה.
לרוב ההשפעה על הילד- מיידית.
צודקת, בהרבה מהמקרים הבעיות של הילדים לצערי הרב הם רק עוד סיפטום של הבעיות שלנו.
השבמחקלשמחתי דווקא מההבנה הזו הצלחתי לארגן הרבה תחומים בחיי מחדש. הבנתי שכאמא יש לי אחריות לא רק במה שאני אומרת, אלא בעיקר במה שאני עושה ושהילדים פשוט לומדים ממני בכל צעד וצעד.