אמא, מתי אוכלים כבר??

מהחדר למקרר, מהסלון למקרר, מהמחשב למקרר...כל אחר הצהרים על הקו.

ברגע שאנחנו נכנסים הביתה מהגן, הוא טס למקרר: "אמא, אפשר משהו קטן לפני האוכל?"

הוא גם מאד מודאג. כל פעם מתעניין: מתי נאכל? ואם יוצאים לאנשהו הוא בודק אם יהיה שם אוכל...

סיטואציה מוכרת?

המלצה ראשונה שלי היא להכין רישום אכילה של הילד.

שימו לב לשעות האכילה שלו ומה אוכל בכל אחת מהן. שימו לב מתי ה'נשנשת' מופיעה.

לעיתים קרובות זה קורה פשוט כי הילד רעב.

בעיקר אם אין בבית ארוחות מסודרות.

תחושת הרעב+חוסר הידיעה מתי הארוחה הבאה, עלולים ליצור דאגה. 

בכדי למנוע את המצב, נסו לקבוע ארוחות כעוגנים במהלך היום. אל תחכו שהילד יבוא לחפש אוכל.

גם אם נדמה לך שאכל מספיק בגן/ ביה"ס, הקפידו על ארוחות מסודרות:

ארוחת בוקר (לפני היציאה מהבית)- רצוי שתהיה משביעה (יותר מקורנפלקס+חלב/ עוגיות/ חטיף שוגי)

ארוחת צהרים (אם אוכל בבית)- מיד עם ההגעה הביתה. או לפחות שתחכה צלחת מוכנה.

ארוחת ארבע (אפשר גם בחמש)- ארוחה משביעה ומזינה. לא רק מעדן או תפוח. את החטיפים/ ארטיקים וכו' תשאירו לאחרי הארוחה.

ארוחת ערב- בשעה סבירה. 2-3 שעות לאחר ארוחת הביניים הקודמת.

תנו לילד לווסת בעצמו את הכמויות המתאימות לו. אם הוא לא רעב, הוא לא חייב לאכול, או שיכול רק לנשנש מעט. 

יש משהו מאד משחרר בלדעת שאני לא צריכה לדאוג לאוכל. יש מי שעושה את זה בשבילי. וככה בדיוק ילדים (בעיקר צעירים) אמורים להרגיש.

לעיתים קרובות הכנסת העוגנים האלה מאד מקלה על תופעת ה'נשנשיטיס' :-) ואפילו גורמת להפחתת הכמויות הנאכלות בכל ארוחה (כי ככה זה, כשמורעבים אוכלים כמויות גדולות יותר).

מעבר לכך, מזכירה שלא בכל פעם שהילד מבקש אוכל הוא אכן רעב. איך יודעים אם הוא באמת רעב? מוזמנים לקרוא כאן. ועוד קצת על מה עושים כשהילד כל הזמן רעב.

אם ניסיתם- אשמח לתגובות כאן למטה!!

בהצלחה רבה!