יום ראשון, 14 בספטמבר 2014

"בבקשה אל תציעו לו ממתקים"-כשהילד שלי מתארח

"הילד שלכם הכיר בביהס חבר חדש. החבר הזה הוא ילד לא רזה.
כשאותו ילד הגיע להתארח אצלכם, אמא שלו ביקשה בשקט, שלא להציע לו ממתקים כי הוא כבר אכל היום והם רוצים לשמור.
איך תרגישו?
מה תעשו?
מה דעתכם על מקרה כזה?"
לאור מספר מקרים בהם נפגשתי לאחרונה, שאלתי את השאלה הנ"ל בקבוצת הפייסבוק שלי ובעוד אחת.

התשובות, אני חייבת לציין, הפתיעו אותי.
באורח פלא, רוב העונים גם ככה לא מחזיקים ממתקים בבית,
או שהיו נענים לבקשה בכיף ומציעים ירקות חתוכים ואגוזים, לילדים שלהם ולילד המתארח.
אף אחד לא חשב לציין שאולי בקשה שכזו הייתה גורמת לו עצמו, לאי נוחות.

נכון ששמחתי לקרוא שהרבה היו מכבדים את הבקשה.
זה גם מרגש ונעים לדעת. מכובד.

אבל בקשה שכזו היא לא במקום!!

הצורך שבבקשה כזו הוא מובן- כהורה, אני רוצה להגן על הילד שלי,
אני רוצה לעצור אותו מלהזיק לעצמו. ואם אני יודעת שבהרבה בתים מגישים ממתקים,
והוא עם משקל עודף (או שסתם אני נגד יותר מדי ממתקים),
ארצה לארגן עבורו סביבה בטוחה ככל האפשר.

אבל כל משפחה חיה עם ה'אני מאמין' שלה.
יש משפחות שם נהוג לאכול ממתק בארבע.
יש משפחות שם אין הגבלה, לוקחים אם רוצים מתי שמתחשק.
לפעמים קורה שבדיוק אתמול מישהו הביא חבילת גלידה חדשה וכולם מחכים לאכול אותה אחה"צ.

ומה תעשו, כמארחים, במקרה כזה?
תכינו את הילדים שכש(נקרא לו)משה מגיע לביקור-
מתנהגים אחרת? 
תכינו רק את הילד המארח או גם את אחים שלו, הצעירים/ הבוגרים, שאולי גם הם מארחים, אורחים שגם רגילים להתנהלות אחרת?
מה תגידו להם? שאמא של משה לא מרשה לו לאכול ממתקים?
למה?
או שאתם בונים על זה שהילד לא ישאל למה.
כי אם הוא ישאל, מה תגידו? 
ואם תענו משהו (שכמובן לא קשור להשמנה של משה), 
אתם באמת חושבים שהילדים לא יודעים לעשות 1+1?
שהבן שלכם לא יגיד למשה (בטעות או שלא בטעות),
שיש לכם במקרר גלידה מיוחדת אבל אסור לכם לאכול אותה עכשיו כי אמא שלו לא מרשה לו בגלל שהוא שמן?  (אמיתי. לא ממציאה את זה).
או שאולי, בטעות, הבן שלכם יספר בכיתה לחבר אחר, שכשמשה מגיע אסור לאכול ממתקים (גם אמיתי).
נכון שאולי זה לא יקרה.
אבל זה בהחלט יכול לקרות, וכפי שציינתי, זה כבר קרה.

ומה תעשו אם אותו ילד מתארח יבקש משהו? אולי כי ראה במקרר או על המדף,
או כי אח של הבן שלכם הוציא משהו לעצמו?
איך תרגישו, כמארחים, להגיד לו לא? 
(ואני לא מכירה הרבה ילדים שיפסיקו לבקש רק כי אמא אמרה לא...).

ומהו באמת ממתק?
מעדן נחשב ממתק?
קורנפלקס?
בייגלה???
קצת גלידה או ארטיק?

וברגע שאתם מבקשים שיתוף פעולה בצורה כזו,
אתם לא רק חופשים את הילד שלכם, אתם חופשים גם את עצמיכם לביקורת:
"הוא כבר אכל היום ממתק"...למה? אם הוא עם בעיית משקל, הוא גם את זה לא צריך.
או, ברור שהוא שמן. כל הזמן מונעים ממנו ממתקים. מסכן.
(ושוב- לא ממציאה את זה).

נכון שעדיף להימנע מלתת ממתקים לילדים שלנו ובטח לילדים של אחרים.
אבל אם אנחנו שולחים ילד לחבר- שחררו.
אל תהפכו אותו לשונה, לחריג.
אל תבקשו מהמארחים להתנהל אחרת בגללו.

ולא, הדבר ממש לא דומה לילד הסובל מרגישויות, אלרגיה או סוכרת.
ההתייחסות בחברה לילדים האלו היא סלחנית בהרבה מאשר לילד שמן.
הסטיגמה על שמנים היא נוראית וצורמת.
ואם הילד שלכם כבר עם משקל עודף,
אתם בטח מרגישים ויודעים איך מסתכלים עליו ועליכם, בעיקר אם חס ושלום,
הוא אוכל ממתק בציבור.
אז אל תהפכו את זה ליותר אישיו ממה שזה.

ועוד דבר,
חישבו איך הילד שלכם מרגיש, כשהוא יודע (או מגלה במקרה)
שאתם עושים עבודת הכנה אצל המארחים שלו.
אולי בגילאים הצעירים זה פחות משמעותי,
אבל בגילאים בוגרים יותר,
זה מרגיש נורא ואיום.
זה מרגיש כחוסר אמון, כהשפלה.
(אמיתי. לא ממציאה).

והדבר שעלול לקרות הוא, שאותו ילד שלכם יאכל,
אבל לא יספר לכם.

יש הרבה דברים לעשות כדי לשפר את האכילה של הילדים שלנו,
יש הרבה שניתן לעשות כדי להשפיע על המשקל שלהם (לפעמים).
אבל נסיון לשלוט באופן שכזה,
הוא בעיקר פתח לבעיות.

אשמח לדעות שלכם בתגובות למטה :-)



יום שני, 4 באוגוסט 2014

גלידה ביתית- פרי המצאתה של בת הכמעט 6 שלנו

לפעמים הילדים מבקשים להמציא מתכונים.
מודה שלא תמיד יש לי סבלנות, ולפעמים אני גם מאד סקפטית,
אבל לפעמים (לעיתים קרובות אפילו),
יש להם דווקא רעיונות לא רעים בכלל :-)
אחד מהרעיונות הוא גלידה שהמציאה בת השש שלנו,
עוד כשהייתה בת חמש :-P

והמתכון הוא כזה:
גביע יוגורט 1.5%-3%
כפית דבש
כפית קקאו

הבכור הוסיף לעצמו גם כפית טחינה גולמית (מלאה או לא, לא משנה) או חמאת בוטנים (כזו בלי תוספים מיוחדים).

אפשר להוסיף פצפוצי שוקולד אם ממש רוצים.

מערבבים הכל יחד,
מוזגים לקעריות או למתקן גלידות ומקפיאים.

הכמות הזו מספיקה לשתי יחידות קטנות.

נסו ועדכנו איך יצא,
או אם שדרגתם איכשהו.

על השמנת ילדים בחופש הגדול-ראיינו אותי לכתבה ב'לאישה'


גליון 'לאישה' 28.7.2014

יום ראשון, 6 ביולי 2014

איך לשלוט על מה שהילדים שלנו אוכלים? מודל הרמזור.

"קורנפלקס בבוקר עם כוס שוקו,
אחר כך בקייטנה לחמניה עם שוקולד, לפעמים אפילו שתים. וטרופית.
בבריכה נפגשנו עם חברים שהביאו חטיפים אז היא אכלה כמה.
כולם קנו ארטיק אז קנינו לה גם.
טילון, כי לא רצינו לנהל ויכוח מול כולם.
כשהוצאנו קפה היא ביקשה עוגה, כמו כולם.
ואחרי ארוחת הערב היא ביקשה עוד קינוח".

בחופש הגדול זה תסריט ותפריט דומה אצל ילדים רבים.
וכשזה קורה כמעט כל יום,
כמות הקלוריות העודפת הנצרכת גדולה מאד
והדרך להשמנה בחופש הגדול סלולה.
מה עושים עם זה? 

כאן מגיע הרמזור :

ממליצה לחלק את ההתנהלות מול האכילה של הילד לפי 3 קטגוריות:

אדום-
סיטואציות בהן אין לנו שליטה
כאשר הילד אוכל מחוץ לבית, בקיטנה,
באירועים משפחתיים, כאשר הוא מתארח בלעדינו ולעיתים גם
באירועים משפחתיים.
התערבות בסיטואציות הללו ונסיון לשלוט על האכילה של הילד שם,
היא מאד בעייתית ומחירה עלול להיות גבוה.
על כן, לפחות בתור התחלה- שחררו.

ירוק-
סיטואציות בהן יש לנו שליטה מלאה (או- הכי מלאה שיכולה להיות):
הבחירה מה אוכלים בבית,
אם אוכלים במסעדה, בבריכה או בבית,
ההחלטה האם היום אוכלים ארוחת ערב 'רגילה' או מזמינים פיצה,
גודל המנות שנגיש,
הבחירה בהגשה מרכזית או בצלחת אישית,
האם להציע קינוח אחרי ארוחה או לא,
אם נתקעתי מחוץ לבית ללא אוכל והילדים רעבים- מה לקנות,
כמה פרוסות גבינה צהובה נשים לילדים בטוסט,
האם יאכלו פיתה או לחם, ממרח שוקולד או גבינה לבנה,
קרטיב או טילון בבריכה,
שמירה על ארוחות מסודרות, משביעות ומזינות גם כשאין שגרה,
כן או לא לחם בארוחת הערב
ועוד ועוד ועוד- כל כך הרבה יש לעשות,
כדי לצמצם (משמעותית!!!) את צריכת הקלוריות היומית של הילדים שלנו.
את המרץ והאנרגיה שלכם- תפנו לשם.

צהוב- 
סיטואציות בהן יכולת השליטה שלנו היא חלקית:
ארוחות משפחתיות בהן יש ביכולתינו להתערב באופן עדין,
אם מארחים ניתן לשלוט על כמות האוכל המוגש ובחירת המאכלים,
כאשר ניתן להסיח את תשומת ליבו של הילד מהאוכל לפעילות אחרת
וכדומה.

זה תהליך שמצריך עירנות והתבוננות,
אבל יש לו תוצאות והוא מוריד לחץ משמעותי מהילדים.
אין טעם לצפות, בטח לא מילדים צעירים,
להצליח לדחות סיפוקים ולהתנהל נכון מול שפע,
שמבוגרים רבים ובעלי מודעות מתבלבלים מולו.

ואם תרצו ללמוד עוד,
ולקבל כלים כיצד להתמודד עם הילדים בעידן השפע:


מזמינה אתכם לקורס האינטרנטי לטיפול בהשמנת ילדים.פרטים והרשמה - כאן.






יום שישי, 23 במאי 2014

שחיה וטיפול למרחקים ארוכים- אני הקיר שלכם!!

ראש למעלה- ראש למטה
רעש- שקט
שאיפה- נשיפה
ראש למעלה- ראש למטה
רעש- שקט
שאיפה- נשיפה
והנה הוא מתקרב- הקיר.

בשבוע שעבר חזרתי לשחות אחרי הפסקה ארוכה.
הצבתי לעצמי יעד- 
צליחת הכנרת הקרובה, אשר תתקיים ב- 20.9.2014.
זוהי מסורת ארוכת שנים במשפחה של בעלי, 
כבר צלחתי אותה לפני מספר שנים שלוש פעמים 
כשהתכנית השנה לצלוח יחד עם הבכור (יהיה בן 9, שתהיה זו הפעם הרביעית שלו)
ועם המרכזית (תהיה בת 6, תהיה זו הפעם הראשונה שלה).

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בשחיה בבריכה הוא הקיר .
בכל פעם שמגיעה אליו נותנת דחיפה עם הרגליים, והופס- תנופה רצינית קדימה.
הדרך "כאילו" מתקצרת לה קצת.

אחד הדברים הכי קשים בשחיה למרחקים ארוכים הוא שאין קיר כזה.
הדרך ארוכה, לעיתים נראית לא נגמרת, 
וצריך למצוא את הכוח הפנימי שימשיך להניע.

טיפול בהשמנה בכלל ובהשמנת ילדים בפרט,
הוא כשחיה למרחקים ארוכים.
ההתבוננות חשוב שתהיה תמיד לטווח הרחוק.
כל פעולה שלנו כהורים בהווה,
תמשיך להדהד גם כשהילד יגדל ויתבגר.
ישנן דרכים רבות לגרום לילד לרדת במשקל בכאן ועכשיו,
הבעיה שברוב המקרים,
בטווח הרחוק, הן אינן יעילות כלל וכלל.
להיפך, הן עלולות לגרום לנזק ולפגיעה בדימוי העצמי של הילד או לעליה במשקל דווקא.

בתהליך, כמו בתהליך, 
יש עליות ומורדות.
ישנן תקופות מצויינות, בהן הכלים שקיבלנו עובדים,
הילד מגיב היטב ורואים שינוי מעודד.
אך יש גם תקופות פחות טובות, של יציבות וחוסר שינוי,
או אפילו סוג של החמרה או קושי שצף לו ועולה.
למשל בחגים, או בתקופה של אירועים מרובים, מצב רגשי מסויים שעובר על הילד ועוד ועוד.

חשוב מאד לדעת את זה, וחשוב להתכונן לכך.
וחשוב יותר,
לארגן לעצמיכם קיר כזה.
עליו תוכלו להישען קצת, וממנו תוכלו לשאוב אנרגיה להמשך.
קיר כזה, שבעת העצירה עליו,
תוכלו להתבונן באופן אובייקטיבי, כאילו מהצד,
על המתרחש, 
ולקבל נקודת מבט קצת אחרת, מקום לאיוורור התחושות
ולקבל ממנו עצות והנחיות להמשך.

אל תישארו לבד בתהליך.
על מה עושים אצלי בפגישות מזמינה אתכם לקרוא כאן.
מזמינה אתכם להיעזר בי, לתחילת תהליך ולתמיכה בדרך.

ואם תרצו ללמוד ממני בחינם,
מזמינה אתכם להרשם לרשימה שלי,
אליה אני שולחת מיילים עם חומר רב בנושא טיפול בהשמנת ילדים.
ההרשמה מכאן, רק להשאיר שם וכתובת מייל.

אז לסיכום:
1. תעשו פעילות עם הילדים שלכם- זה כיף גדול!!!
2. בבואכם לטפל בהשמנת הילדים-התכוננו למסע, לתהליך. זהו אינו עניין של 'זבנג וגמרנו'.
3. הכינו לעצמיכם 'קיר', מקום לנוח בו, לסדר את הנשימה ואת הראיה, ולשאוב ממנו כוחות להמשך הדרך.















אני כאן עבורכם.
בהצלחה ענקית!!



יום שבת, 26 באפריל 2014

איפה גדל הקרמבו? לדבר על תזונה עם ילדים

ראיתם פעם שדה של קרמבו?
פעם קטפת מגנום מעץ?
איפה לדעתך גדל הביסלי?
איזו חיה מייצרת שלוקים?
מה לדעתך תהיה התשובה של הילד/ שלך?
נקודה למחשבה.
ככה צריך לעבוד עם ילדים, בעיקר עם הצעירים שבהם.
זורעים רעיונות.
הילדים יעבדו, והזרע כבר ינבוט,
מתישהו, כשהם יהיו מוכנים.
הפעם הזרע הוא של ההבנה שקיים הבדל בין מזון מהטבע למזון שמיוצר במפעל.
שלא תמיד האינטרס של המפעלים ושל התעשיה
הוא הבריאות של הצרכנים, אלא כיצד לגרום לנו לקנות עוד ועוד.

אפשר לשאול גם:
תפוח הוא מתוק. וגם סוכריה או שוקולד. בשניהם יש סוכר.
מהו לדעתך ההבדל בין הסוכר שבתפוח לזה שבממתק?

ומה התשובה?
את הסוכר שבממתק מוסיפים במפעל, כדי שיהיה לנו טעים ונרצה לאכול מזה עוד ועוד.
הסוכר שבתפוח נמצא שם באופן טבעי.

ועוד נקודה למחשבה עבורם- בממתק יש רק סוכר. לפעמים גם שומן . לפעמים מלח, במקום הסוכר. 
אבל זהו. מעבר לזה, אין לו ערך תזונתי.
הוא טעים וגורם לתחושה נעימה. אבל לא תורם לגוף שום דבר.

במאכלים מהטבע, בדרך כלל מלבד הסוכר יהיו עוד רכיבי תזונה,
שדווקא חשובים לגוף ובונים אותו.
וזו הסיבה לכך שחשוב שרוב האוכל אותו אנו צורכים, 
יהיה טבעי וכמה שפחות מעובד.
זו גם הסיבה לכך שחשובה הבחירה הביקורתית והמודעת.
לקנות בחוכמה ולדעת לבחור נכון.

מצרפת שיר שתמיד אהבתי,
וגם תמיד קיוויתי, שאולי מתישהו זה יתאפשר :-)



יום שבת, 12 באפריל 2014

משחררים את הילדים בפסח

פסח,
חופשה ארוכה,
יציאה משגרה,
המון שעות מול המסכים,
עוגיות יין/ קוקוס/ בוטנים,
ליל סדר/ ארוחת חג שאחרי הסדר/ ארוחת חג שני/ ארוחת היום שאחרי החג השני,
משפחתולוגיה צפופה ולעיתים מורכבת,
"על האש"/ פיקניקים/ סתם אירוחים,
מצה עם שוקולד/ מצה מטוגנת,
שיעמום,
הילדים מותחים את הגבולות ורבים,
המון אוכל טעים וזמין...

איך לשמור על הילדים בפסח?
זו השאלה שמטרידה רבים מההורים שאני פוגשת.
ואני אומרת: התבוננו קודם על עצמיכם.
האם אתם אוכלים כרגיל בארוחות החג?
וכאשר אתם מתארחים?
וכיצד אתם מתנהלים אל מול שפע הקינוחים והמנות המיוחדות?
השפע מאד מבלבל ומגרה.
בעיקר כאשר מדובר במאכלים חדשים, שאינם מצויים בשגרה.
גם לילדים יש את הלגיטימציה, להתנהג שונה באותן סיטואציות.

מה עושים?
1. מתבוננים-  כיצד הילדים מגיבים?
יהיו שיתבלבלו מהשפע ויאכלו פחות משמעותית.
יהיו כאלה שיאכלו יותר- החשק לטעום, "לבלוע את העולם" 
ולהתנסות בדברים חדשים.

2. שומרים על שגרה בתוך חוסר השגרה- ארוחות מסודרות,
עם מאכלים מוכרים ככל הניתן. 

3. פירות וירקות זמינים- בכל הזדמנות.

4. יוצאים החוצה- לגני המשחקים או לפארקים (ולא רק כדי למנגל).
מסלולי טיולים, רכיבה על אופניים, סתם סיבוב הליכה בשכונה.
העיקר לזוז! ובהנאה. עוד רעיונות לספורט עם הילדים- כאן.

5. משוחחים עם הילדים- בעיקר עם הגדולים שבחבורה,
כאלה שכבר יש איתם שיח קודם בנושא האוכל, המשקל והגוף.
מסבירים קצת על השפע, על הבלבול,
(רצוי לספר מתוך התנסות אישית שלכם)
על הדרך בה אתם מתנהלים מולו, על הבחירות שמתבצעות.
אפשר לשאול אם הם מעוניינים בעזרתכם.
בסימן כלשהו או בהערה, שלדעתכם מספיק.
חשוב להבהיר שהבחירה היא שלהם.
וגם אם הם ביקשו, והערתם, והם בחרו להמשיך- שחררו.

6. זוכרים שזו אינה מלחמה!
האוכל אינו אוייב, וההנאה ממנו לגיטימית ואפילו רצויה.
איזון הוא שם המשחק,
ויציאה ממנו לזמן קצר,
אינה מזיקה.
הלחץ מהיציאה מהאיזון, רגשות האשמה שמתעוררים והחרדה,
הלחץ שמופעל על הילדים- הם הגורמים להמשך אכילה מיותרת.

7. נהנים!!!!!!
חופש, אביב, זמן משפחתי, מזג אוויר מעולה,
מנוחה, אוכל טעים...
זכרו להודות ולהוקיר את כל הטוב שבחייכם,
ואני משוכנעת שיש!
שימו את הפוקוס לא על האוכל והאכילה, 
אלא על ההנאה והאושר.
ואם צצה התנהגות מלחיצה במיוחד-
רשמו לכם אותה,
ופנו לייעוץ. כך תדעו מה לעשות בשנה הבאה :-)

קישור לראיון  שערכה איתי נורית לוי,
מאמנת ילדים ונוער בנושא ילדים ואכילה בפסח,

מזמינה להוריד דרך הקישור הזה.

חג פסח רגוע, בריא, טעים ומאושר שיהיה!!!

יום חמישי, 13 במרץ 2014

זה הכל באשמתי- כמה מילים על רגשות אשם

עם כל הריון (לפעמים אפילו עם המחשבה על ההריון....)
נולד גם שק של רגשות אשמה שמתמלא לו וגדל עם הזמן.
רגשות האשמה האלה, לא רק שאינם מקדמים, הם אפילו מעכבים.

יש נטייה לשקוע בהם ולהשקיע בהם המון אנרגיה,
'לרדת' על עצמינו בגללם (אני לא ראויqה להיות אמא/ אבא!),
ולרחם על הילד (מסכן- יש לו אמא/ אבא כזו גרוע/ה!! בגללי הוא שמן/ לא טוב בחשבון/ אוכל אוכל מעובד/ לא ישן מספיק/ אין לו מספיק חברים/ רואה יותר מדי טלוויזיה/ כל דבר אחר).

כששוקעים ברגשות האשם, שוכחים את הדבר הכי חשוב-
לשנות את המצב.
וכך המצב נשאר ואפילו מחמיר.

האשמה- בשביל מה היא בכלל קיימת?
האשמה עשויה לעיתים קרובות לאותת לנו שמשהו פה לא מסתדר עם 'האני מאמין' שלנו.
שהיינו מעדיפים שהדבריים ייראו אחרת או ייעשו בצורה שונה.

לפעמים אפשר לעצור, 'לעשות חושבים' ולהחליט לפעול אחרת.
לפעמים אפשר להחליט שלא, כרגע זה המצב.
כשאני בוחרת, הדברים נראים אחרת. אני לא 'קורבן' וגם הילדים שלי לא.
אז לא הכל מושלם.
אז מה???

אז הילדים שלי אוכלים פעם בשבוע נקניקיות- בשאר השבוע הם אוכלים אוכל טרי וביתי.
אז הבן שלי לא טוב בחשבון, אבל הוא מוכשר בכדורסל והוא מקסים באופן כללי.
אז אני מכינה אוכל עם קמח לבן ודברי חלב, אבל אני משקיעה בילדים שלי את הנשמה.
אז הילדים שלי ירשו את מבנה הגוף (הלא רזה) שלי, אבל הם נשמות טובות, הם מחונכים, תלמידים טובים ובריאים!!!
אז כרגע אנחנו לא פנויים להוציא את הילדים לפעילות של שעה ביום, אבל הם הולכים לחוג פעמיים בשבוע, ובשבתות אנחנו משתדלים לצאת ובאופן כללי שינינו את התזונה בבית ליותר בריאה.

נכון שככה הדברים נראים חמורים פחות?

מה לעשות?
בכל פעם שתרגישו את תחושת האשמה מציצה לה ותופסת מקום,
עצרו רגע, ודמיינו שהיא יושבת על כסא לידכם.
(זה בסדר, אף אחד לא צריך לדעת על זה. ולא, אתם לא משוגעים).
ברכו אותה לשלום, בלי כעס.
שאלו אותה למה הגיעה? למה דווקא עכשיו?
מה היא רוצה להגיד לכם? מה היא רוצה לספר?
הקשיבו לנקודת המבט שלה.
אתם יכולים לשאול אותה שאלות, לבקש לפרט.
הקשיבו שוב וחישבו.
האם היא צודקת?
האם מה שהיא מבקשת אכן אפשרי ומתאים עבורכם כרגע?
אילו אפשרויות עומדות בפניכם כרגע?
שקלו את האפשרויות ובחרו את אלו המתאימות לכם ביותר. כרגע.
חזרו לאשמה ואמרו לה תודה על התזכורת.
שכרגע המצב הוא כזה, שבחרתם באפשרויות האלה והאחרות.
ושחררו אותה לשלום.

אם הדבר זורם בקלות, תחושת הקלה אמורה להגיע במהירות.
אם תחושת ההקלה לא מגיעה- פנו לקבל עזרה.
אם העזרה הנדרשת היא בתחום התזונה- אני מזמינה לפנות אליי :-)

על מה עושים אצלי בפגישות אתם מוזמנים לקרוא כאן.
ואם חשקה נפשכם ללמוד איך לטפל נכון בהשמנת ילדים, מזמינה להרשם כאן ולקבל את המדריך לטיפול בהשמנת ילדים אלייך למייל.



יום שני, 19 באוגוסט 2013

אל תחנכו את הילדים שלי!!!

ברור לי שהכל מכוונות טובות,
ברור לי שזה מדאגה.
ברור לי שזה מרצון לעזור.
אבל כל הערה רק עושה ההיפך.
בעיקר אם היא מופנית כלפי הילדה שלי.
אני ההורה שלה. לא אתם.
וכן,
שמתי לב שהיא עלתה במשקל.
וזה בטיפול.
ולא,
להעיר לה שלוקחת יותר מדי עוגיות,
שחבל שתשמין כי 'יש לה פנים כל כך יפות'
וכי 'נכון שאת לא רוצה להראות כמו דודה רותי?'
וכי 'את הורסת את השיניים'-
לא יגרום לה להבין.
היא בת 7.
היא לא אמורה להבין דברים כאלה, וזה ממש לא אמור להיות לה אכפת.
גם לעשות לי פרצוף, ו'לקרוא לי לשיחת נזיפה' ,
שמצד אחד "אתם לא שמים לה גבולות!!!",
אבל מצד שני "טוב, זה בגלל שאין לכם בבית"-
זה רק יגרום לי להרגיש את הכיווץ הזה בבטן,
ולרצות להיעלם. זה מורכב מספיק גם בלי ההתערבות הזאת שלכם.
איך אתם כן יכולים לעזור?
קודם כל, בשום פנים ואופן-
אל תדברו על הנושא ליד הילדה.
היחידים שמנהלים פה את העניינים הם אנחנו, ההורים שלה.
תניחו שאנחנו אינטליגנטים מספיק,
אחראים מספיק ומודעים מספיק, בשביל לשים לב לבד למה שקורה.
ואם בכל זאת, קצת ענווה.
אל תחשבו שאתם יודעים הכל ורואים את כל התמונה.
תבדקו, תשאלו בעדינות.
אם נחליט שיש משהו שאתם יכולים לעזור בו, נבקש מכם.

מוקדש באמת בהמון אהבה,
לכל סבא, סבתא, דוד, דודה, שכן, שכנה, הורה של חברה, חברי ילדות, ירקן שכונתי, מורה וגננת.

יום רביעי, 3 ביולי 2013

הילד מתבייש להוריד חולצה בבריכה

"לבת שלי יש כרס גדולה, נשפכת וזה ממש לא נראה כאילו זה מפריע לה.
עשינו מנוי לבריכה והיא הסתובבה היום בביקיני. ניסיתי לשכנע אותה ללבוש חולצה אבל היא לא הסכימה בשום אופן.
פגשה כמה ילדים מהכיתה שממש לעגו לה ונעלבה מאד.
ואני כועסת על עצמי שאפשרתי לה להסתובב ככה...."
(מ. אמא לבת שמונה וחצי)

"הבת שלי מוזמנת לחגיגות סיום שנה ובת מצווה,

והיום הרבה מהמסיבות נערכות בבריכות.
התכונה סביב המסיבות האלה רבה: 
בנות משוות בגדי ים ו.....גם את הגוף.
הבת שלי לא רזה, והיא לא רצתה ללכת לחלק מהמסיבות.
הייתי צריכה לעבוד קשה כדי לשכנע אותה ללכת, אפילו עם חולצה..."
(ג. אמא לבת 11 וחצי)

שני תיאורים, שונים ודומים.

משותפת להם התחושה המורכבת של חיים בעידן בו למראה החיצוני משמעות גדולה מאד, בו למשקל משקל גדול מאד....

מוכרת, ידועה וכואבת הסטיגמה לגבי שמנים, בחברה שלנו. היא כואבת שבעתיים כשמדובר בילדים. כהורים, מאד קשה לעמוד מנגד ולראות את את הילד נפגע. מצד אחד, הרצון להצילו ולמנוע ממנו את הכאב, הוא עצום. מצד שני, זה הוא, אלה הם חייו, וביום מן הימים הוא ייאלץ להתמודד. ובטוח שלפספס חוויות בגלל מראה חיצוני, זהו מסר שגוי.

אז מה עושים?

ראשית- הקשיבו לילדים. אל תמהרו לבטל את תחושתם ואל תמהרו להרגיע.
וחשוב לא פחות- תנו מקום גם לתחושות שעולות בכם. למגוון הרגשות הצצים:
פחד, אשמה, כעס...

והכי חשוב: למדו את הילד לקבל את עצמו. בדיוק כמו שהוא.

הדברים הללו לא סותרים, אגב, את הצורך הקיים לעיתים בשינוי.

יותר מהקילוגרמים חשובה מאד ההתנהלות, אורח החיים, אופן האכילה והיחס לאוכל. 
של הילד ושל ההורים.

אבל גם אם עובדים על השינוי, הוא אינו מתקיים מיידית.
והרי גם אם הילדה תרזה עכשיו, לקראת מסיבת הבריכה הקרובה, 
אין הדבר מבטיח כלום לגבי משקלה לקראת המסיבה שתתקיים בעוד חודשיים, או בעוד שנה...

"זו את וככה בדיוק אנחנו אוהבים אותך!"
זה צריך להיות המסר לילדים שלנו, 
ללא קשר למשקלם, גובהם, צבע שערם ואפילו אופן ההתנהגות שלהם.
ואם, כהורה, יוצא לך להרגיש לפעמים, שזה לא בדיוק ככה:
שהמשקל של הילד, שההתנהגות שלו, מאד מפריעים לך אפילו עד כדי כך שבגלל זה אוהבים אותו קצת פחות- ממליצה לגשת לטיפול במהירות. 
(זה קורה וגם זה נורמלי. אבל חשוב מאד לטפל. בלי הילד, כמובן).

חשוב מאד להזכיר לילדים את החוזקות שלהם, את התכונות המופלאות שלהם,
את הכשרונות הייחודיים להם. להדגיש, שיש המון ילדים בעולם, ולכל אחד מראה אחר, גובה אחר, משקל שונה והכל בסדר. לכולם יש מקום. ואם למישהו זה מפריע, זו בעיה שלו.

אם הילד מרגיש בנוח בגופו, אל תעודדו אותו לכסות. ואם הוא מרגיש לא בנוח, שילך עם חולצה. 
הדבר הכי חשוב- שהוא ירגיש בנוח. 





יום ראשון, 30 ביוני 2013

אוי! הילד שלי שמן!

קיץ, חם.
חם מאד אפילו.
את הולכת עם הילדים בריכה, לים, או סתם משפריצה עליהם מים בחצר.
ואז, בבגד ים, את שמה לב
שבן השלוש נראה לך קצת יותר מרופד מה שזכרת,
שלבן השש גדלו קצת 'צמיגים'
או שלבת העשר גדלה קצת הבטן.
ואז מתגנבת לראשך המחשבה:
אוי ואבוי לי, הילד שלי שמן??!
ועם המחשבה הזאת מגיעה גם חרדה....

מצורף סרטון שלי מלפני שנה,
אקטואלי גם עכשיו.

חרדה מביאה תגובות אימפולסיביות ולרוב מזיקות.

אל תישארו לבד.
פנו לייעוץ.

מזמינה ללחוץ כאן אם ברצונך לקבל מיילים עם המון מידע שיעזור לך להתחיל בשינוי כבר עכשיו, בעצמך, ולהפוך את הקיץ הזה, לבריא יותר ולקרוא כאן מה עושים אצלי בפגישות.

שיהיה קיץ נעים ובריא!!!!

הציור באדיבות בת האוטוטו חמש שלי :-)











יום שלישי, 11 ביוני 2013

לשלוט על הילדים מרחוק

עוד דקותים מתחיל החופש הגדול.
בעוד מרבית ההורים עובדים, הילדים ימצאו את עצמם בקייטנות, מבלים עם סבא-סבתא, אצל חברים
או נמצאים שעות ארוכות לבד בבית.
למרות כל השינויים הללו, תזונת הילדים שלנו, עדיין נותרת משמעותית ביותר,
ואנחנו ההורים, עדיין אלה שאחראים על הנושא. גם אם עלינו לעשות זאת 'בשלט רחוק'.

אז איך עושים את זה?

ראשית הקייטנות:
בנוסף לשאר הפרטים המשמעותיים כגון ביטוח, בידקו גם את התפריט המוצע לילדים. כמה ארוחות הם אמורים לאכול שם? מה מגישים להם? בחיפושיי אחר קייטנות לפרטיים שלי, כבר שמעתי על כאלה שמציעים מדי בוקר שוקו בשקית ולחמניה עם ' שוקולד, חומוס או כלום' או קייטנות שמציעות מגוון רחב שיותר הכולל גם פירות וירקות. ואם גם ארוחת צהרים שם, חשוב לבדוק את איכות האוכל גם בארוחה הזו.
מעבר לאוכל, בידקו גם את מידת הפעילות. לא חייבים אטרקציות יוקרתיות. אם מביאים לילדים מאמן כדורגל/ כדורסל/ מחול וכדומה, ודואגים שגם יזוזו, אל מול קייטנות מאד פאסיביות ויושבניות בעיקרן. מן הסתם, שילוב הוא אידיאלי.


אם הילדים נשארים לבד בבית שעות ארוכות:
מאד קל לפתוח חבילת עוגיות, לשפוך לקערה דגני בוקר עם חלב או לחסל חבילות חטיפים. הילדים יהיו שבעים ורגועים (לא תמיד) וגם די מבסוטים. אבל לאורך זמן זוהי התנהלות בעייתית אשר תגרום לעליה משמעותית במשקל וגם לחוסר שקט ואפילו עלולה לגרום לחסרים תזונתיים ממשיים.
מה עושים?
1. קנו שלל ירקות ופירות והשאירו אותם שטופים מחוץ למקרר: עגבניות שרי, קלורבי, כרוב, כרובית, ברוקולי, רצועות פלפל ועוד, בנוסף לאפרסקים, תפוחים, משמשים, ענבים ומלון....זמין, טעים, נוח ובריא.
2. בדרך כלל ממליצה להכין אוכל מבושל מוכן בצלחות עבור כל אחד מהילדים. שיהיה צורך רק לחמם. פחות מומלץ להשאיר סירים במקרר (אבל זה בעיקר תלוי בגיל הילדים ובהתנהלות שלהם עם אוכל).
3. המעיטו בגירויים- מגירת הממתקים (אם קיימת כזו) לא חייבת להיות מלאה. אם אתם בוחרים לקנות חטיפים הביתה, עדיף שיהיו באריזות קטנות. מקמו את הממתקים בארון סגור או במגירה. 'רחוק מהעין רחוק מהיד'.
4. קבעו סדר יום עם הילדים- הכניסו לתוכו גם צפייה בטלוויזיה, גם פעילות וגם ארוחות. ערכו תיאום ציפיות עם הילד, גם בנוגע לאכילת הירקות והפירות וגם בנוגע לכמות הממתקים.
5. פעילות גופנית- בחרו בייביסיטר אקטיבי. נער או נערה שיוכלו לא רק לשמור על הילדים, אלא גם להוציא אותם לשחק כדורגל/ כדורסל/ בריכה או גני שחקים. ממליצה מאד לנסות לאגד עוד מספר ילדים ולארגן להם יחד חוג.
6. ארוחות משותפות- חשובות במיוחד אם הילדים מבלים את רוב היום לבד בבית. השתדלו להקפיד על ארוחה כזו מדי יום, גם אם לא כל בני המשפחה נוכחים. מומלץ להקפיד על ארוחה מזינה.
7. מים- הקפידו על המצאות מים זמינים. השתדלו להפחית בהמצאות שתיה מתוקה.

מה עושים כשהילדים מתארחים אצל חברים?
כאשר הילדים מתארחים בתים אחרים, יכולת השליטה שלנו מצטמצמת משמעותית.
בעיקר אם הדבר קורה בתדירות גבוהה, חשוב מאד 'להיות עם יד על הדופק' ולדעת מה קורה בבית המארח מבחינת הרגלי האכילה.
בעיקר כשמדובר בילדים צעירים, ממליצה מאד להמנע מלקבוע איתם כללים והסכמים ('תאכל שם רק ממתק אחד' או 'אל תשתה שם מיץ', או 'אם מגישים שם בורקס תבקש לחם'). זה לא עובד, ורק עשוי לגרום לאי נוחות לילד, וזו עלולה לגרום להסתרה.
אם הקשר עם המארחים הוא טוב, ניתן לנהל שיחה על הנושא ולתאם עמדות.
אם הקשר אינו מאפשר זאת, שחררו או הפחיתו את הביקורים שם.
במידה והילד מתארח בבתים בהם האכילה פחות בריאה לטעמכם, השתדלו לאזן את אכילת הילד כאשר הוא בבית: אם הילד כבר אכל ממתקים אצל המארחים, הימנעו מלהציע לו עוד ביוזמתכם.

ואם הילד נמצא המון אצל סבא וסבתא?
לעיתים קרובות מדיניות האכילה אצל סבא וסבתא שונה מאשר בבית. על כך כבר כתבתי בכתבה הבאה: על סבא סבתא נכדים וממתקים. 

שיהיה לכולנו קיץ בריא, בטוח, שפוי ונעים!!

יום שבת, 27 באפריל 2013

זו לא אשמתו שהוא שמן

את מביטה בבן שלך,
ורואה את הבטן שלו מבצבצת. את הצמיגים.
אתה רואה את בת השש שלך, לובשת מידות של נערה.
כשהוא רץ, החזה שלו קופץ
והירכיים שלו ממש התרחבו.
והתחושה נוראית.
תחושה של גועל מהולה בפחד, באשמה, בכעס.
המחשבות מתרוצצות:
מה יגידו חברים שלו? יצחקו עליו?
וסבא וסבתא? יעירו לו? יעירו לנו??
מה עשינו לא בסדר?
ואיך מתקנים את המצב עכשיו?
אולי ניקח אותו לשיחה?
נסביר לו שלהיות שמן זה לא בריא.
נסביר לה, שהיא חייבת לרסן את עצמה ולהפסיק לאכול ממתקים.
נדרוש ממנו להצטרף אלינו להליכה לפחות פעמיים בשבוע
ולבית הספר ניתן לה כריך אחד מלחם קל במקום הלחמניה.
הרי הילד חייב 'לסגור את הפה' כדי לרדת במשקל!

התחושות הקשות האלה, שמתעוררות,
מקורן בעיקר בפחד גדול.
הרי הסביבה שלנו חסרת סובלנות לשמנים.
ואם הילד עולה במשקל, מעבר לכך שכנראה נכונו לו חיים מאד קשים,
זו גם הצהרה שנכשלנו כהורים.
התחושות הקשות האלה מביאות עימן תגובות אימפולסיביות:
הערות מוגזמות, הגבלות קשות...

בעיקר כשמדובר בילדים צעירים,
כל אלה, לא רק שלא עוזרים, הם עוד עלולים להחמיר את המצב.
גם אם עודף המשקל מפריע לילד, הוא לא ידע ולא יצליח לשנות לבדו.
להפסיק לאכול ממתקים זו משימה שגדולה על כמעט כל המבוגרים שפגשתי,
והליכה עם ההורים היא פעילות שיכולה לשעמם מאד בן שש או להיות מאד לא אטרקטיבית לבת 13.
לצמצם כמויות של אוכל בארוחות עלולה לגרום לרעב ולאכילה בלתי נשלטת
ואף גרוע מזה, לאכילה בסתר ו'גניבת' אוכל.

אז מה כן לעשות?
ראשית חשוב לזכור שמדובר כאן בילד שלכם.
ילד אהוב, חכם, יפה, מיוחד ומוכשר.
נסו להסיט את מבטכם מגופו אל עבר עיניו.
הוא תלוי בכם.
עתידו תלוי בכם.
ה'ריצה' כאן היא למרחקים ארוכים, וקילוגרמים ספורים בכאן ועכשיו לא ישנו הרבה.
התנהלות לא נכונה עלולה לגרום להתנהלות אכילה לא תקינה,
לעליה נוספת במשקל ובמקרים מסויימים גם להפרעת אכילה.

עצרו, חשבו ממה נגרמה העליה במשקל.
התחילו לפעול לשינוי הגורמים הללו.
שחררו את הילד מאחריות עודפת.
יש הרבה מה לעשות והרבה דברים יכולים להשתנות עם הזמן.
אין סיבה להשאר לאורך זמן בעודף משקל רציני,
אך לעיתים קרובות עדיף שהילד יהיה לא רזה אך עם דימוי עצמי תקין, וביטחון עצמי,
מאשר רזה ומלא ברגשות אשם וחוסר ביטחון.

והכי חשוב,
הילד לא 'עושה דווקא', הוא לא אוכל בכוונה.
אם האכילה שלו לא נכונה, יש לכך סיבה.
ואותה חשוב לחפש ובה חשוב לטפל.




יום חמישי, 25 באפריל 2013

הילד אוכל משעמום

לאחרונה פנו אלי לא מעט הורים בשאלה דומה לזו:

"שלום. בני הבכור בן שבע וחצי. אני רואה שהוא אוכל כי משעמם לו ואני לא מצליחה לעצור את זה. אם אני אומרת לו שאכל מספיק, הוא מתחיל לאכול בטירוף, עד שאני עוצרת אותו בעצמי. אני רואה שהוא מתחיל לעלות במשקל וזה מפריע לי. פוחדת להתערב יותר מדי כיוון שחוששת ליצור אצלו הפרעות אכילה. הוא עושה ספורט פעמיים בשבוע. איך אפשר לשנות את ההתנהגות שלו בלי לגרום לנזק?"

זו תשובתי במרבית המקרים:
זה מאד מתסכל לראות את הילד שלך מתנהג באופן שמזיק לו. השאלה היא איך לשנות את ההתנהגות באופן אפקטיבי וללא השפעות מזיקות בטווח הארוך.

הילדים שלנו, כמונו, רגילים שסדר היום שלהם מלא ועשיר.
כל היום רצים מפעילות לפעילות.
לא נשאר הרבה זמן לעצירה. ל'להיות'.
כי גם אם נשארים בבית ו'לא עושים כלום', ילדים רבים פשוט יעברו ממסך למסך מאיזשהו רצון למלא.

אכילה משעמום היא לעיתים הרגל. להרבה מבוגרים קשה מאד לשנות את ההרגל הזה,
ולעיתים היא ממלאת צורך אחר.

אם יופעל לחץ על הילד, הוא עלול להתחיל לאכול בסתר ואז הבעיה תהיה גדולה שבעתיים.

בגיל הזה, אני מאמינה גדולה בלהימנע מלהטיל אחריות מיותרת על הילדים. זאת אומרת, שאם אתם יודעים שהילד אוכל כי משעמם לו, נסו למלא את זמנו בפעילויות. כמובן שרצוי לעיתים לגייס גם אותו בלנסות למצוא עיסוק ולהציע לו לקבוע עם חבר/ לקחת ספר או משחק, ורצוי אף יותר להציע לו פעילות משותפת שתסיח את דעתו מהאכילה.

חשוב שאנחנו כהורים נתווך עבור הילד את התחושות שלו.
ניתן בהחלט להגיד לילד: "אני רואה שמשעמם לך" ולהציע פעילות אחרת,
או פשוט לעזור לו להכיל את חוסר האונים.

בנוסף, בעיקר אם הילד בעודף משקל, אבל גם ללא כל קשר, רצוי להוסיף עוד פעילות גופנית. פעמיים בשבוע זה מאד מעט. אם מסתדר, רצוי לצאת או לדאוג שהילד יצא לפעילות אפילו מדי יום.

עוד על פעילות משותפת עם הילדים.

אם הסיטואציה מוכרת לכם אשמח לשמוע מה אתם עושים :-).