יום שבת, 29 בספטמבר 2012

ממתק אחד ביום

"יש לנו ממתקים בבית, אבל הילדים יודעים שמותר להם רק אחד ביום".

הקביעה הזו- מתק או חטיף אחד ביום, מגיעה מעולם הדיאטות.
עולם של גבולות חיצוניים.
השפע כל כך גדול ומבלבל, שכדי להצליח לעשות בו סדר ולחיות עמו בשלום, הוא לקבוע כללים.

בעולם אידיאלי, אין צורך בממתק כל יום.
הגוף שלנו לא זקוק לכל אותם יצירי תעשיה עתירי שומן, סוכר או מלח וצבעי מאכל.
ההיפך הוא הנכון- הגוף שלנו יסתדר מעולה בלעדיהם. יהיה לו קל יותר.
את הסוכר לו גופינו זקוק הא מקבל באופן אופטימלי מפירות, דגנים, קטניות ושאר מזונות איכותיים אחרים.

אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי.
וקיימת תחושה שאם נמנע ממתקים וחטיפים מילדינו, הם יגדלו עם חסכים,
וגרוע מכך- ילכו לקבץ אותם מהשכנים.
מצד שני, אנחנו לא רוצים שהם יאכלו ממתקים כל היום...
אז אחד ביום, זו פשרה הגיונית.

הממתקים והחטיפים התעשייתיים ברובם הם חסרי ערך תזונתי.
דגני הבוקר הממותקים, שוקו, מעדני חלב מתוקים, עוגיות, לחם לבן עם ממרח שוקולד,
כל אלה הם ממתקים לכל דבר.
אם ילדך אוכל לפחות אחד מאלה בגן/בית ספר/ צהרון- את הממתק היומי שלו הוא כבר קיבל...
ואז מה?
עוד אחד בבית?

ומה קורה אם הוא כבר קיבל אחרי ארוחת הצהרים שוקולד,
ואחה"צ מגיעה סבתא לבקר ואיתה עוגת שוקולד ביתית וריחנית?
או שהילד מתארח אצל חבר ואמו מציעה גלידה?
או שאבא מגיע מהעבודה ובאמתחתו חבילת שוקולדים שחילקה קולגה שחזרה מחו"ל?
הבנתם את הרעיון...

ונקודה נוספת למחשבה:
מה , למשל, אם הילדה חזרה מבית ספר,
נרגשת ועסוקה, אוכלת ארוחת צהרים וממהרת לעיסוקיה.
ייתכן וממתק בכלל לא מעניין אותה כרגע?
זה רק ההרגל, הצורך לאכול את ה'ממתק האחד ביום',
שבגללו היא תאכל.
בין אם צורך שכבר התבסס אצלה ובין אם מתוך צורך שלנו, ההורים, להזכיר לה ולהוציא את הממתק.


אם יש, תאכלו ותהנו.
כמובן שזה בסדר גמור להציע מדי פעם,
ובהחלט מותר להתענג על הממתקים האלה ללא רגשות אשם.

ממליצה להמעיט בקנייתם, 
לעודד את הילדים לעיסוקים אחרים מלבד אכילה (בכלל ואכילת ממתקים בפרט),
אבל אם החלטת לחשוף את הבונבוניירה,
גלו גמישות, ותתענגו כולכם,
גם אם אוכלים קצת יותר מהמתוכנן.



הילדים היום אוכלים הרבה יותר מדי ממתקים ואוכל חסר ערך תזונתי.
אין כל צורך להציע ממתקים מיוזמתנו.
אל תהפכו את אכילת הממתקים להרגל יומיומי.
אחר כך יהיה קשה לשנות את זה.

עוד על מה עושים עם שפע הממתקים הזה שמסביבנו.








11 תגובות:

  1. מבינה את מה שאת אומרת ומסכימה עם הגישה הכללית, אבל בפועל המצב קצת שונה. אנחנו גם הגבלנו לממתק אחד ביום ונורא מנסים להגיע למצב שבו אין בכלל ממתק, אבל זה לא מצליח. כמו שאת יודעת- השפע סביבנו כל הזמן, תמיד יש איזו סבתא עם ממתק, חברה עם ממתק ועוד. מעבר לזה, יש לי שתי ילדות- אחת מהן יכולה לעבור ימים בלי ממתקים. השניה עוסקת בזה באובססיביות וזה מוציא מהדעת. במקרה שלה ההגבלה לממתק אחד ביום היא צורך כי אחרת לא יהיה לזה סוף. מאוד מתסכל אותי הנושא הזה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על התגובה :-)
      אכן לא פשוט. בעיקר כי קיים חשש גדול מאיבוד שליטה, ו'זלילה ללא סוף'.
      לא פעם הפחד הזה לא ממש מוצדק.
      לא שאני מעודדת אכילה ללא גבולות. אבל לפעמים, ברגע שמסירים את הפיקוח הצמוד, תוך שמירה על גבולות חיצוניים מסויימים, מגלים דברים מפתיעים...

      מחק
  2. כמו שכתבתי גם בפייסבוק, אני לא מגבילה לממתק ביום. אני מגבילה את הכמות של הממתק עצמו. לדוגמא, אם זה שוקולד אז לא יותר משתי קוביות ביום אחד. אם זה מרשמלו אז לא יותר משתי חתיכות. וכן הלאה. אם בא חבר אז אני אציע פרי ואם יבקשו חטיף אז אני אתן אך רק סוג אחד של חטיף ולא את כל המגירה. ומכיוון שאין להן חסכים בבית, אז כשהן הולכות לחברים או אפילו לימי הולדת אז הן אוכלות מעט ממתקים, ולפעמים בכלל לא, ולא כמו ילדים שמגבילים אותם בבית ואז כשהם רואים ממתק הם מתנפלים עליו בטרוף רעבתני, שזה כבר ממש מזעזע.

    השבמחק
  3. תודה מיכל.
    רק הערה:
    יש ילדים שמטבעם ממתקים (ואוכל בכלל) יעניינו אותם והם מסוגלים 'לבלוע' כמויות, ולעומתם יהיו כאלה שאוכל לא ידגדג להם, כנ"ל ממתקים.
    בקיצור- אופי.
    לא תמיד ילד שעומד ליד שולחן הממתקים הוא ילד שמגבילים אותו בבית.
    למרות שבהחלט יש גם כאלה.

    השבמחק
    תשובות
    1. מסכימה. דווקא בגלל שאצלי יש שתי ילדות מאוד שונות בהתנהלות אני רואה שהקביעה הזו לא נכונה בהכרח. אחת מהן לא תעיף מבט שני בשולחן החטיפים והשניה לא תזוז ממנו.

      מחק
  4. לפעמים כן, וכשבאים אלינו חברים הבייתה אז ישר אני מזהה את מי מגבילים בבית ואני די קולעת

    השבמחק
  5. הבעיה שלנו עכשיו זה אנחנו ולא הילדים. הצורך למתוק אחרי הארוחה הוא שלנו ולא שלהם. קשה לנו להתגבר, ולפעמים אני לא קונה אז בן הזוג קונה. וכאן החבילות ענקיות (שוקולד לא 100 גר' אלא 250גר) וככה זה גם נגמר, כמו ה100 גר'- מהר מהר. אין לי ספק שאנחנו הורסים לילדים שלנו.
    הלוואי והייתי מליחה לווסת את זה, אזי גם לי היה יותר קל בחיים :-)

    השבמחק
  6. אצלנו בהחלט יש "ממתק אחד ליום" אולם אנחנו מחליטים מהו ממתק.
    ובהחלט דגני בוקר הם ממתק (ואין בבית), ומיצים הם ממתק, ועוגות ועוגיות מימי הולדת, ומעדני חלב למיניהם וכו' זה הממתק (ולפעמים גם כאלה- סופר בריאות- שאנחנו מכינים בבית).
    ובדיוק מהמקום בו אני לא רוצה שיגדלו מקופחים, בלי להכיר דברים ועם תחושה כזו ש'אצל אחרים יש ואצלנו אין' נוצר הקטע הזה של "אחד ליום", כדי ליצור תיחום וגבול למצב הפרוץ הקיים מסביב.

    זה לא שהדבול לא ייפרץ לעולם, אם פתאום מישהו מגיע עם משהו אחרי שהם כבר אכלו, או אם ממש מתחשק לנו ויוצא ש...
    ובכ"ז מאמינה גדולה בקו הזה. עבורינו זה עובד מצויין

    השבמחק
  7. מדהים! בדיוק אחד לאחד הדילמות שלנו בבית! תודה רבה! עשית לי סדר!

    השבמחק
  8. ורד פוסט נהדר.
    אני רואה את זה על הגמד האישי שלי
    שיש ימים שהוא לחוץ על מתוקים ומבקש עוד ועוד
    ויש ימים שהוא בכלל לא מבקש וזה לא מעניין אותו
    (נו טוב, יש מעט ימים ממש כאלו).
    והקטנה בכלל לא מבקשת אלא אם היא רואה שאחרים מקבלים.
    אז אין אצלנו מנהג קבוע
    ובהחלט מקבלים לפעמים ממתקים יותר מה"רצוי" אבל אני לגמרי בגישה שלך. כל עוד זה שפוי וכל עוד זה לא באוטומט, זה בסדר מבחינתי.

    השבמחק
  9. מסכימה מאוד עם כל מילה. כתבת נפלא. אין צורך לתת להם ממתקים.

    השבמחק