יום ראשון, 13 בפברואר 2011

מי צריך ארוחות משפחתיות?

כתבה שלי כפי שהתפרסמה באתר onlife
http://onlife.co.il/משפחה/13327/מי-צריך-ארוחות-משפחתיות

לפני שנים רבות (בערך בתקופת האבן), כשאני הייתי ילדה, נהגנו לשחק המון ברחבה שתחת הבניין.
היו שם ילדים מכל השכונה, רצנו, התחבאנו, רבנו, התגלגלנו, תפסנו, הקפצנו, צעקנו, בכינו וצחקנו.  המעניין היה, שבשעה 19:00 הרחבה התרוקנה. הגיע הזמן לעלות הביתה: זמן לארוחת הערב. היינו עולים הביתה, נוטלים ידיים ומיישבים. לפעמים גם אבא הצטרף, אבל אמא תמיד הייתה. ארוחת הערב זכורה לי תמיד כעוגן. זה היה זמן שקט, זמן לעבד על כל חוויות היום, להתלונן, לשתף, לשמוע. 

היום זה אחרת. בדרך כלל אין צורך לקרוא לילדים לחזור הביתה (הם ממילא שם) ובמקרים רבים אין ארוחה כזו: "אני לא מצליחה לאכול עם הילדים, אני עסוקה בלשרת, להגיש", "אני לא רעבה בשעות האלה, אוכלת מאוחר יותר עם בעלי", "למי יש זמן לאכול בשעה 19:00? נותנת לילדים ובינתיים מכניסה כביסה למכונה", "אצלי? הילדים גדולים. אוכלים כל אחד בחדר שלו/ כשחוזר מהחוג/ בזמן שלו".

למה ארוחות משפחתיות כל כך חשובות?
מחקרים רבים כבר הוכיחו שערכן התזונתי של הארוחות האלה, גבוה יותר לעומת ארוחות שנאכלות בנפרד. הן עשירות יותר בסידן, ברזל, ויטמינים שונים ודלות במלח, סוכר ושומן רווי. כלומר: עשירות יותר במוצרי חלב, ירקות, ודלות יותר במוצרים מעובדים.
חשיבותן רבה גם מעבר לפן התזונתי: סדר היום שלנו כל כך עמוס ולחוץ, ובין העבודה, הסעות, חוגים, שיעורים פרטיים... ארוחה משפחתית היא זמן לעצור את הפעילות היומית, לפגוש את הילדים, לפנות זמן להקשיב, לשאול, לשוחח. לעיתים קרובות ילדים רק מחכים להזדמנות לספר ולשתף. וזה מאד חשוב שנקשיב.
בנוסף,ילדים לומדים בעיקר מחיקוי. לא נוכל לצפות מילד לשבת ליד שולחן, לאכול בסכין ומזלג, ללעוס היטב ולאט, אם לא נלמד אותו. ואם אתם דואגים מכך שילדיכם בררן, זה הזמן להציע מגוון, ולתת דוגמה באכילתו.

מי צריך להיות נוכח בארוחה?
כל מי שנמצא בבית. תינוקות, פעוטות, מתבגרים, הורים- כולם. גם נוכחות של אחד ההורים מספיקה. רצוי להשתדל ולקיים ארוחה עם שני ההורים, לפחות פעם בשבוע.

כמה ארוחות משפחתיות צריך ביום?
כמה שיותר. מרבית המשפחות אוכלות יחד את ארוחת הערב, ויש גם משפחות שזוכות לאכול יחד את ארוחת הבוקר.  במקרה והילדים אינם בצהרונים ואחד ההורים נוכח בבית, ארוחת צהרים משותפת היא חשובה. לעצירה הזו בצהרים, משמעות רבה ביכולת העיבוד של התהליכים הרגשיים אותם הוא עובר במהלך הבוקר. בקיצור- כל המרבה, הרי זה משובח.

מה אוכלים?
לא משנה. כל דבר. העיקר לעשות את זה ביחד. בין אם מדובר בארוחה מבושלת מלאה (בשרית או צמחונית), ארוחה פשוטה של לחם, גבינה וירקות, פירות חתוכים ביוגורט או אפילו כוס שוקו/קפה ועוגיות.

קיומו של המנהג חשוב כבר מגיל צעיר מאד של הילדים. למרות שלעיתים קרובות ילדים קטנים מאבדים מהר את הסבלנות, שהרבה פעמים ישנם קשיים התנהגותיים ליד השולחן, שלא תמיד הלו"ז חופף ושלעיתים קרובות הרבה יותר קל וקצר להכין לכל אחד את שמתחשק לו ולשלוח אותם לדרכם. זהו הרגל שאם יתקבע בגיל צעיר, ניתן יהיה לקצור את פירותיו ולהינות ממנו בהמשך. קשה מאד להודיע למתבגר (או לבן 8) שמהיום הוא אוכל עם ההורים רק ליד השולחן. לעומת זאת, אם יתקיים המנהג, והילדים יפיקו ממנו תועלת והנאה, הם מיוזמתם ישתדלו להמשיך ולקיים אותו גם בהתבגרות, וגם על חשבון אכילה בחוץ או אצל חברים. מרבית המשפחות שכבר עושות זאת, לא היו מוותרות על החוויה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה