יום שישי, 7 בדצמבר 2012

טיפים לספורט עם הילדים


התמונה כאן בצד, מעוררת בי המון גאווה.
למה?
התשובה בסוף....


כשאנחנו היינו ילדים זה היה פשוט:
לקחנו כדור וירדנו למטה.
היום זה לא בא בחשבון לתת לילד לצאת לבד,
ואפילו לרכב על אופנים בשכונה עשוי להיות מסוכן.


ילדים נועדו לזוז, להתנועע, לטפס, לרכב, לרקוד ולקפץ.
הם אינם 'בנויים' לישיבה ממושכת.
אבל בעולם המודרני, אין לכך זמן:
חוזרים הביתה בשעות מאוחרות-
למי יש כוח לצאת בכלל?
ומה עם הבישולים, ארגון הבית, שיעורי בית, כביסות,
ולפעמים יש גם תינוק נוסף שלוח הזמנים שלו קצת שונה...
בעידן שלנו- הפעילות הגופנית של הילדים שלנו,

תלויה בנו, ההורים.


חוגים זה נחמד ואפילו חיוני אבל לא מספיק.
ילדים צריכים לזוז והרבה.
'אפילו' יותר משעה ביום!!

נסו ליזום כמה שיותר פעילות:
יציאה לגן המשחקים,
רכיבה על אופנים, קורקינט, רולרבליידס,
קפיצה על טרמפולינה (קטנה או גדולה),
משחקי כדור,
יציאה לבריכה מחוממת,
אפילו יציאה לסיבוב עם הכלב זו פעילות.

נסו לחפש באיזוריכם היכן מתקיימות
צעדות עירוניות,
טיולי אופניים משותפים,
מרוצים...

הכלל החשוב ביותר בספורט הוא ההנאה.
אם הילד יהנה בפעילות,
הוא ירצה להמשיך.

גם אם אתם רוצים שהוא יצטרף אליכם לסיבוב הליכה:
אל תזמינו אותו לעשות ספורט,
אל תספרו לו כמה זה בריא
וכמה קלוריות הוא ישרוף.
פשוט הזמינו לסיבוב עם אמא/ אבא.
זמן איכות משותף.
ובהליכה,
אל תתרכזו בלמהר:
שוחחו, שימו לב לסביבה,
הציבו אתגרים: כמה זמן ייקח להגיע לבניין מספר 8?!
מי רואה שבלול חדש?
מי יצליח לרוץ עד סוף הרחוב רק על הלבנים הלבנות שעל המדרכה?
בקיצור- יצירתיות :-)
(והכי חשוב!!! אל תרדו על הילד,
בעיקר אם קשה לו, כי הוא כבד, כי הוא מסורבל, כי הוא לא בכושר).

והתמונה מעוררת הגאווה:

בחודש שעבר, הקפנו את הכנרת באופנים!
טוב, לא הקפה מלאה, אלא 'רק' חצי- 32 ק"מ
(שאם נוסיף אליהם עוד כ 2 ק"מ נוספים של רכיבה מהרכב לנק' הזינוק זה ייצא כבר כמעט 35 ק"מ).
שזה, בעיני, מכובד ביותר...
לא אכחיש (למרות המוניטין שלי ;-) )
שהכושר שלי בשנתיים האחרונות (מאז תחילת ההריון השלישי)
צנח לו בהדרגה.
אני סיימתי את המסלול עם הלשון בחוץ (יאמר לזכותי שהיה חם!!)
בן השבע, לעומתי, פידל בהנאה ובמרץ,
והרגשנו כולנו, שאם לא היינו שם כדי להפריע לו,
היה מסיים אפילו הקפה מלאה.

שיהיה חורף נעים
עם הרבה פעילות!!








יום שבת, 24 בנובמבר 2012

שימו לב מה אתם אוכלים!!!

רוב האנשים שאני מכירה בודקים את תוויות המזון
בכדי לראות כמה קלוריות האוכל שלהם מכיל.
(יש המון אחרים שינם מציצים בהם כלל).
ואני אומרת-
קלוריות זה נחמד,
אבל זה כל כך לא הנושא החשוב!

מהם דגני הבוקר העדיפים-
הורים רבים מתלבטים בסוגיה.

אחד מה'מומלצים' הוא זה, למשל:
סקוורס של קוואקר.
(או בלשון העם: מרובעים).

Photo: ‎תראו ותיראו.‎

אז אם תציצו ברשימת הרכיבים
תופתעו לגלות שם שני (לא אחד!) צבעי מאכל מחרידים:
סאנסט ילו וטרטרזין.

והקטע הזה הוא כל כך מפתיע,
כי הם בכלל חומים....


אז שימו לב ואל תתנו לחברות המזון
להאכיל אתכם ואת הילדים שלכם בשטויות!
קראו את האותיות הקטנות
ובחרו נכון.

ורק הערה לסיום:
דגני הבוקר, כולם,
בעיני הם ממתקים.
נכון שזה טעים, קל להכנה ומהיר,
בחלקם יש סיבים ואגוזים
אבל אל תטעו:
מזון בריאות הם לא!!


אם ברצונך לקבל ממני עדכונים,יש למלא את הפרטים פה למטה.
אגב, בכל עת ניתן להסיר את הפרטים בכדי לעזוב את הרשימה.
-->
דואר אלקטרוני *
שם *
חשוב לי להוסיף שאני מבטיחה לא לעשות שימוש בפרטיך ולא להעבירם לאף גורם שלישי.
פרטיותך חשובה גם לי.

יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

מה עושים אצלי בפגישות?

רבים שואלים אותי בשיחת הטלפון מהו תהליך העבודה שלי, מה קורה במהלך המפגשים.
ריכזתי כאן תכנית כללית בת ארבעה מפגשים.
לאורך השנים, שמתי לב שהתערבות קצרה שנמשכת חודש-חודשיים עשויה לגרום לשינוי משמעותי
(לעיתים אפילו פגישה אחת או שתיים יכולות להיות משמעותיות גם כן).
חשוב לי לציין כי מדובר בתכנית ראשונית.
לכל משפחה ולכל ילד צרכים יחודיים וחשוב להתאים את הטיפול למשפחה.
על כן ישנם מקרים בהם התכנית משתנה ומתארכת.
ה'אני מאמין שלי' בנוגע לאופי הטיפול בהשמנת ילדים מפורט במדריך שכתבתי להורים: מדריך להורים- לטיפול בהשמנת ילדים ומניעתה. מוזמנים להרשם ולקבלו לתיבת המייל.

מפגש ראשון-
המפגש ייערך ללא הילדים ורצוי מאד ששני ההורים יגיעו.
זהו מפגש היכרות אשר מטרתו לשמוע את הסיפור המשפחתי סביב נושא המשקל של הילדים, אופן אכילתם ומקומו של האוכל בחייהם ובחיי המשפחה כולה.
בין הנושאים שיעלו:
מתי התחילה העליה במשקל? (האם מדובר על ילד שמינקות היה באחוזונים העליונים או בילד שטיפס  ועלה לשם לאחרונה?)
האם קיימת גנטיקה משפחתית לעודף משקל?
מהי הסיבה לעליה במשקל כפי שאתם, ההורים, רואים אותה?
אילו רגשות מנהלים אתכם בדיאלוג מול הילד בנושא האוכל/ האכילה/ המשקל?
נעבור על סדר היום המשפחתי ונחשוב יחד אם נדרש שינוי ומהו.
בנוסף תוכלו לקבל רעיונות לארוחות מזינות ומגוונות, ולשינוי אורח החיים בבית לכזה המקדם בריאות.
בסיום המפגש תקבלו דף תצפית, אשר יסייע בהסתכלות אובייקטיבית יותר על אכילתם של ילדיכם.
קביעת מטרות לטיפול.
במהלך המפגש ניתן לשקול האם יש צורך לשלב את הילד בתהליך. אם יוחלט שכן, נחשוב יחד מהי הדרך הנכונה לעשות את זה ומתי הוא הזמן המתאים.
רצוי להגיע עם נתוני משקל וגובה של הילד אך זה אינו הכרחי. אם קיימות בדיקות דם אחרונות יש להביאן גם.

משך המפגש- שעה ורבע.

מפגש שני- 
רצוי שייערך שבוע או שבועיים לכל היותר מהפגישה הראשונה.
סיכום השבוע שחלף תוך עיון בתצפיות.
בדיקת החוזקות והחולשות של המשפחה בנושא האכילה וההתייחסות לאכילת הילד.
העלאת קונפליקטים ודילמות שליוו אתכם במהלך השבוע שחלף והצעת דרכים לפתרון.
קביעת ייעדים נוספים לשינוי ליצירת בית בריא.

משך המפגש- 50 דקות.

מפגש שלישי-
רצוי שייערך שבועיים לאחר המפגש השני.
במידת הצורך, אם הלחץ גדול, ניתן לקיימו שבוע לאחר הפגישה השניה.
במפגש נבדוק האם מולאו היעדים שנקבעו.
במידה ולא, נבדוק את התאמתם ונחשוב יחד על פתרונות אחרים.
הנושא המרכזי במפגש הוא שיח על רעב ושובע עם הילדים.
תלמדו טכניקה פשוטה ללמד אתכם ואת הילדים להתחבר לתחושות הרעב והשובע,
ולטפח את האחריות האישית שלהם בנושא.
להפסיק להיות שוטרים חיצוניים עבורם ולפתח את הבקרה הפנימית שלהם.
הצבת יעדים נוספים בדרך לאורח חיים בריא.

משך המפגש- 50 דקות.

מפגש רביעי-
רצוי שייערך שבועיים לאחר המפגש השלישי.
סיכום התהליך.
בחינת הגשמת המטרות שהוצבו.
בחינת הצורך בהמשך פגישות עם ההורים ו/או עם הילדים.

משך המפגש- 50 דקות.

מחירון:
מחירו של מפגש בודד- 400 ש"ח.
ברכישת 'חבילה' של ארבע פגישות- משלמים על 3 ומקבלים פגישה נוספת ללא תשלום!- 1200 ש"ח.

אשמח לראותכם!
*ניתן לקיים מפגשי ייעוץ גם דרך הסקייפ/ טלפון.
עדיף לקיים פגישה ראשונה פרונטלית.
במידה ויש לכם ביטוח בריאות פרטי, ממליצה לברר מהם תנאי הפוליסה שלכם. יש פוליסות המכבדות קבלות מדיאטנית קלינית.

יום שבת, 20 באוקטובר 2012

לאכול כדי לקבל יחס

"אמא, אני רוצה לשחק איתך...
עוד שניה מתוקה. אני רק מסיימת פה משהו וכבר מתפנה אליך."

"אבא, בוא תראה מה הכנתי!"
"תכף, אני מחתל את אחותך וכבר מגיע".

"אמא, אבל אני רוצה שאת תציירי איתי!"
"נו, את לא רואה שאני מנסה להשכיב את אחותך לישון?!"

"אמא...אני רעבה... בא לי משהו טעים..."
"מה רעבה? הרגע סיימת ארוחה! את בטוחה שאת רעבה? מה את רוצה: מעדן? כריך? פרי?..."

אוכל כבר מזמן הפך לשפה. לאמצעי תקשורת.
הילדים שלנו, כבר משחר ינקותם לומדים את זה.

אוכל- עבורינו כהורים וכאמהות בפרט, הוא משמעותי מאד.
האמונה הרווחת היא שאם הילד שלי אוכל טוב- אני אמא טובה.
אין מה לעשות, זה בדנ"א שלנו....
ואם הילד שלי רעב, אעשה הכל כדי לעזור לו.
בעיקר אם אני מרגישה קצת (או הרבה) רגשות אשמה על כך שאני מזניחה אותו.
אולי בגלל שנולדה לו אחות חדשה?
או אולי בגלל סיבה אחרת...

אז לשחק איתו אין לי זמן כרגע, וגם לא לקרוא איתו סיפור.
ויש לי ציפיה שבגילו כבר יתלבש בעצמו, ואולי גם ישחק לבד, וזה מאד נוח לי.
אבל הוא רוצה את היחס.
ואם בקשת אוכל תביא לו את היחס הזה, הוא יבקש אותו.
והרבה.
וזה כמובן לא קשור בכלל לרעב.

שימו לב, מתי הילד מבקש לאכול.
מה עושים אם הוא מבקש אוכל לעיתים קרובות- במאמר הבא:
אמא, אני רעבה!!
ועוד על מה עושים במאמר הזה:
הילד כל הזמן אוכל!




יום שבת, 29 בספטמבר 2012

ממתק אחד ביום

"יש לנו ממתקים בבית, אבל הילדים יודעים שמותר להם רק אחד ביום".

הקביעה הזו- מתק או חטיף אחד ביום, מגיעה מעולם הדיאטות.
עולם של גבולות חיצוניים.
השפע כל כך גדול ומבלבל, שכדי להצליח לעשות בו סדר ולחיות עמו בשלום, הוא לקבוע כללים.

בעולם אידיאלי, אין צורך בממתק כל יום.
הגוף שלנו לא זקוק לכל אותם יצירי תעשיה עתירי שומן, סוכר או מלח וצבעי מאכל.
ההיפך הוא הנכון- הגוף שלנו יסתדר מעולה בלעדיהם. יהיה לו קל יותר.
את הסוכר לו גופינו זקוק הא מקבל באופן אופטימלי מפירות, דגנים, קטניות ושאר מזונות איכותיים אחרים.

אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי.
וקיימת תחושה שאם נמנע ממתקים וחטיפים מילדינו, הם יגדלו עם חסכים,
וגרוע מכך- ילכו לקבץ אותם מהשכנים.
מצד שני, אנחנו לא רוצים שהם יאכלו ממתקים כל היום...
אז אחד ביום, זו פשרה הגיונית.

הממתקים והחטיפים התעשייתיים ברובם הם חסרי ערך תזונתי.
דגני הבוקר הממותקים, שוקו, מעדני חלב מתוקים, עוגיות, לחם לבן עם ממרח שוקולד,
כל אלה הם ממתקים לכל דבר.
אם ילדך אוכל לפחות אחד מאלה בגן/בית ספר/ צהרון- את הממתק היומי שלו הוא כבר קיבל...
ואז מה?
עוד אחד בבית?

ומה קורה אם הוא כבר קיבל אחרי ארוחת הצהרים שוקולד,
ואחה"צ מגיעה סבתא לבקר ואיתה עוגת שוקולד ביתית וריחנית?
או שהילד מתארח אצל חבר ואמו מציעה גלידה?
או שאבא מגיע מהעבודה ובאמתחתו חבילת שוקולדים שחילקה קולגה שחזרה מחו"ל?
הבנתם את הרעיון...

ונקודה נוספת למחשבה:
מה , למשל, אם הילדה חזרה מבית ספר,
נרגשת ועסוקה, אוכלת ארוחת צהרים וממהרת לעיסוקיה.
ייתכן וממתק בכלל לא מעניין אותה כרגע?
זה רק ההרגל, הצורך לאכול את ה'ממתק האחד ביום',
שבגללו היא תאכל.
בין אם צורך שכבר התבסס אצלה ובין אם מתוך צורך שלנו, ההורים, להזכיר לה ולהוציא את הממתק.


אם יש, תאכלו ותהנו.
כמובן שזה בסדר גמור להציע מדי פעם,
ובהחלט מותר להתענג על הממתקים האלה ללא רגשות אשם.

ממליצה להמעיט בקנייתם, 
לעודד את הילדים לעיסוקים אחרים מלבד אכילה (בכלל ואכילת ממתקים בפרט),
אבל אם החלטת לחשוף את הבונבוניירה,
גלו גמישות, ותתענגו כולכם,
גם אם אוכלים קצת יותר מהמתוכנן.



הילדים היום אוכלים הרבה יותר מדי ממתקים ואוכל חסר ערך תזונתי.
אין כל צורך להציע ממתקים מיוזמתנו.
אל תהפכו את אכילת הממתקים להרגל יומיומי.
אחר כך יהיה קשה לשנות את זה.

עוד על מה עושים עם שפע הממתקים הזה שמסביבנו.








יום שבת, 22 בספטמבר 2012

אמא מכריחה את הילד לאכול

היום בגן המשחקים:
אמא עם קטנצ'יק כבן שנה וחצי.
האכילה אותו בדני וניל.
הוא לא רצה את הדני.
סגר את הפה.
היא דחפה לו את הכפית בכוח.
הוא הסתובב עם הגב אליה (ישב על ספסל).
היא דחפה לו כפית בכוח.
הוא בכה.
נזל לו מעט, אז היא אספה עם הכפית והחזירה לו לפה.
הציעה לו עוד כפית. הוא סובב את הראש וצעק.
היא הוציאה שקית של במבה.
כשפתח את הפה לאכול במבה, היא מיהרה ודחפה לו כפית של מעדן.
40 דקות היינו בגינה, 40 דקות היא הסתובבה עם המעדן ביד.
היא לא אמא רעה, אין לי ספק בכך. היא נראתה בעיקר במצוקה.
וגם הילדון סבל:
הוא ניסה לסמן לה בכל כוחו, שהוא לא רוצה לאכול...

1. למה החרדה?
הורים רבים פוחדים שהילד לא יאכל מספיק.
לעיתים לסבתות יש חלק בכך, או לאחיות טיפות חלב (תראי איזה רזה הוא? הוא אוכל לך?).
ילדים לא אוכלים 'לנו'. לא אוכלים בשבלינו.
ילדים בריאים אוכלים.
התפקיד שלנו, ההורים, הוא לדאוג לכך שיהיה אוכל זמין ואיכותי. התפקיד של הילדים לבחור מה מתוך המבחר הם רוצים לאכול, כמה ממנו ואם בכלל.

2. למה לא לדחוף אוכל?
זה לא נכון פיזיולוגית. אם הילד לא רעב, הוא לא זקוק לאוכל.
מניפולציות שכאלה, כמו גם משחקים וקרקסים, אווירונים, אכילה מול הטלויזיה וכו'-
אכילה בהיסח הדעת,
רק מרחיקה את הילד מהתחושות הטבעיות של רעב ושובע,
אשר כל כך מדוייקות אצלו...
מעבר לכך, מדובר באקט אגרסיבי וחודרני.
פתח להפרעת אכילה בעתיד.

3. למה לא להגניב אוכל מסויים כאשר הילד מתכונן למאכל אחר?
האמון שיש לילדים בנו, גם בנושא ההאכלה, הוא משמעותי.
אם 'נעבוד' על הילדים, האמון הזה ייעלם.
אם האמון הזה ייעלם, ייעלם איתו האמון בהורים גם בתחומים נוספים.

מה אפשר לעשות אחרת?
כלל חלוקת האחריות:
ההורים מחליטים מהם המאכלים שיהיו בבית ומה יוגש לארוחות.
הם גם אחראים על קיומן של ארוחות ועל האווירה בהן.

הילדים הם האחראים לבחור מה הם רוצים לאכול מתוך המגוון המוצע,
כמה הם רוצים לאכול
ואם בכלל.

אם מתכננים ארוחה והילד מסרב,
ניתן להציע אותה שוב (או משהו אחר) במועד מאוחר יותר.
רצוי לשים לב לקיומם של דפוסים:
למשל, אם בשעה 17:00 באופן קבוע הילד מסרב לאכול,
ייתכן והוא אינו רעב עדין.
למחרת רצוי להציע את הארוחה בשעה מאוחרת יותר.
בכל מקרה- לא מכריחים לאכול.

ואם אתם חושבים שהילד אוכל אכילה בררנית
ככה בשגרה, מוזמנים לקרוא גם את הפוסט הבא:
"הוא לא אוכל לי כלום! על אכילה בררנית"

לחיי ארוחות נינוחות ונעימות!!

יום שני, 3 בספטמבר 2012

מה עושים עם שפע הממתקים שמסביבנו?




‎"הבן שלי אוכל המון ממתקים, אני לא יודעת איך לעצור אותו.
אתמול למשל, אבא חזר מוקדם וחילק לילדים שוקולדים שקיבל בעבודה מקולגה שחזרה מחול.
אח"כ הילד התארח אצל חבר ושם קיבל מנה ענקית של גלידה.
מה אני יכולה לעשות? להגיד לו לא לאכול את הגלידה?"
מה עושים עם שפע הממתקים שסביבינו?

האם נכון לצפות מהילד 'לקחת אחריות' ולסרב?
להגיד: "לא תודה, כבר אכלתי ממתק היום".

ייתכן ויש ילדים שיוכלו לעמוד בציפייה שכזו.
בעיקר אם הם בוגרים  (כרונולוגית ומנטלית)
וחשוב לא פחות- שממתקים לא יהוו עבורם אטרקציה מיוחדת.

רוב הילדים יתקשו בכך מאד.

אם למשל, מדובר בילד עם משקל עודף,
אז בדרך כלל גם כל נושא האוכל ובעיקר הממתקים- רגיש ביותר.
במקרה כזה, הסיכוי שאכן ישתף פעולה עם הנחיה שכזו-שואף לאפס.
ולהיפך: אז אפילו יש סיכוי גדול שדווקא יאכל כמויות מאד גדולות מן המאכל ה'אסור' והנחשק.
לכן, בעיקר אם מדובר בילד צעיר, בעיני זהו פתרון לא מוצלח.
לעיתים קרובות ילדים פשוט לא יכולים לעמוד בפיתוי,
ותחושת האכזבה (מההורים) עלולה לגרום להם לשקר...


האם נכון לבקש מההורה המארח שלא להציע?

זו גם אפשרות.
בתנאי, כמובן, שההיכרות עם המארח היא טובה
ושניתן לצפות ממנו לשמור על דיסקרטיות
("לא חמוד,לא מוציאים גלידה עכשיו כי אמא של X ביקשה.."- לא ממש רעיון מוצלח...).
הבעיה היא שלא תמיד רצוי לשתף את כל העולם בתהליך בו נמצאים מול הילד,
בטח לא כשהוא עד לכך.
מעבר לכך, כל בית וסדר היום שלו, סדר העדיפויות שלו והבחירות שלו.
לא כל מארח יקבל בברכה בקשה שכזו.
ונקודה חשובה נוספת, שככל שהילד מתבגר,
לא תמיד קיימת היכרות עם הורי חבריו, כך שאין ממי לבקש...


אפשרות נוספת:
להשתדל לא להציע ממתקים מיוזמתנו.
לקחת בחשבון שגם אם הילד עדיין לא אכל ממתק היום, סביר להניח שהוא עוד יאכל אחד.
ואם לא, לא נורא. תמיד יש את מחר :-)
כמובן שזה בסדר להציע מדי פעם.
רק חשוב לזכור שהילדים בימינו אוכלים הרבה מאד, המון, ממתקים
ובכלל-אוכל חסר ערך תזונתי.
לכן, אם בא לכם 'לפנק לפנק לפנק'- השתדלו שזה לא יהיה פינוק אכיל.



יום שבת, 1 בספטמבר 2012

הפרוייקט הגדול של ארוחות הבוקר!

"איתי!! נו קום כבר!! אתה מאחר לבית הספר!!!!!!!!
שירה, גם את! יסגרו את השער של הגן, את תפספסי את המפגש!!
נו! צחצחתם שיניים כבר? 
שירה, תתלבשי כבר!
למה להדליק עכשיו טלוויזיה?!
טוב, לאכול כבר לא תספיקו, יללא, בואו נצא.
קחו צ'יריוס בשקית או חטיף שוגי ובואו כבר.
נו בואו!!"

מוכר למישהו??
מודה ומתוודה שגם אצלינו הבקרים לפעמים נראים כך.
כ"כ ממהרים לצאת, שמוותרים על אחד העקרונות המשמעותיים ביותר: אכילה נכונה.

מי מקוראיי שארוחת הבוקר שלהם (בשגרה, לא בבית מלון!!) נראית ככה, אשמח לשמוע ממנו :-)













רבות דובר, נחקר וסופר על יתרונותיה של ארוחת הבוקר.
אחד הייתרונות המשמעותיים שלה הוא
שהילדים מתחילים את היום רגועים יותר.
ואז גם הנשנושים בהמשך היום פוחתים.

חשוב לי להוסיף בנדון, שלא לכל אחד ארוחה כזו מתאימה:
יהיו שיתעוררו מורעבים- מוכנים לנגוס בסטייק עסיסי,
יהיו שיתעוררו לאיטם ויסתפקו בכוס שתיה חמה,
יהיה מי שזקוק לארוחת בוקר בת ארבע מנות
ויהיה מי שפרוסת עוגה קטנה תספק בדיוק את הצורך.
כמונו המבוגרים-כך גם הילדים.

לכן, תפקידנו כהורים הוא להציע את הארוחה, לא לדלג עליה,
אבל לא להכריח.
הילד יבחר אם לאכול, מה מתוך המבחר וכמה, כמובן.

הפתרון הזמין והקל הוא כמובן, דגני הבוקר, עוגיות או חטיפי אנרגיה.
הם נחמדים, טעימים, אבל בריאים- לא בדיוק.
מדי פעם זה בסדר, באופן יומיומי- זו בחירה לא מוצלחת.

בעזרת המיילים שקיבלתי מכן,
אספתי מגוון ארוחות בוקר,
קלות ומהירות הכנה.

המלצה: נסו להקצות עשר דקות בבוקר לארוחה. 
היום ייראה אחרת.

עלה סיגר ממולא- מתכון מקורי, טעים ולא מסובך (אם כי דורש מעט זמן הכנה)  של ג'סיקה,  חברה יקרה, שפית המומחית בארוחות בוקר וסלסלות פיקניק.

דייסת שיבולת שועל- על חלב רגיל/ אורז/ מים עם סוכר/דבש/סילאן/ תמר חתוך או כל פרי אחר, עם או ללא כפית גדושה טחינה גולמית/ קינמון/ קוקוס/צימוקים/ תפוח עץ חתוך או מגורד. אם משתמשים בשיבולת שועל המלאה, חשוב לבשל אותה על האש. את השיבולת שועל הלבנה 'אינסטנט', ניתן לחמם במיקרוגל, או אפילו פשוט לערבב עם מים רותחים.

שייק פירות- פירות העונה, עם/ ללא תמר מג'הול, עם/ ללא יוגורט, אפשר גם טחינה גולמית או שקדיה. בבלנדר לחצי דקה.

פרוסת לחם עם ממרח כלשהו:
ממרח שקדיה 
ממרח טחינה 
ממרח חלבה (טחינה גולמית או שקדיה עם דבש/סילאן)
אבוקדו
סלט ביצים (שמכינים ערב קודם)
ממרח פלפלים

צנים מלחם מלא עם מעט שמן זית ועגבניה מרוסקת

טוסט עם גבנ"צ, כן/לא קטשופ, זיתים, פרוסת עגבניה

ביצה קשה או חביתה, ירקות חתוכים או מלפפון גדול עם או ללא צנים מלחם מלא

פריכיות אורז עם טונה/גבינה לבנה/ טחינה וירקות

פרי, בננה/ פירות יבשים עם מעט אגוזים או שקדים

גרנולה בחלב סויה/ יוגורט רגיל/ עיזים/ מעדן סויה

שייק פירות יער, בננה וכפית שמן קוקוס

יוגורט עם דבש/ סילאן ופרי/ צימוקים/ פירות יבשים

עוגה/ מאפינס/ עוגיה ביתית- רצוי על בסיס שיבולת שועל/ מיני קמחים כגון כוסמין/ קמח חיטה מלא, עם כמות ידועה ומוגבלת של שמן וסוכר.
ניתן לשדרג תזונתית ע"י הוספת שקדים ומיני אגוזים, חמוציות/ צימוקים או סתם פצפוצי שוקולד :-)

טיפ נוסף:
נסו לתכנן מראש מה תהיה ארוחת הבוקר שלכם.
ניתן גם לתכנן ארוחות לשבוע כולו.
כך תוכלו גם להכין את הילדים,  
לחסוך את ההתלבטויות והוויכוחים בבוקר ולהתארגן מראש עם המצרכים הדרושים.

בתיאבון!!


מדי פעם אני שולחת כתבות וטיפים אשר יסייעו לך להפוך את הבית לבית אשר מקדם בריאות ומצמיח ילדים בריאים בגופם  ובנפשם.

אם ברצונך לקבל ממני עדכונים,יש למלא את הפרטים פה למטה.
אגב, בכל עת ניתן להסיר את הפרטים בכדי לעזוב את הרשימה.

-->
דואר אלקטרוני *
שם *

יום רביעי, 11 ביולי 2012

אז מה מוכרים לנו?- קריאת תוויות מזון


כתבה ישנה נושנה שכתבתי בנושא סימון תזונתי:

מדפי הסופרמרקט מלאים כל טוב, עשרות סוגים של מעדני חלב, מינים רבים של דגני בוקר, לחמים, לחמניות וממתקים. כיצד נוכל לקבוע מה עדיף ומה בריא?

לעזרתנו באה תווית המזון, המצוינת על כל אחת מהאריזות עפ"י תקנות משרד הבריאות, ומאפשרת לדעת מה מכיל אותו מזון, מהי כמותו ממה הוא מורכב ועוד. תווית זו מאפשרת להשוות בין סוגי מזון שונים מבחינת הרכבם ומשקלם.

על האריזה, בנוסף לשמו המסחרי של המוצר ולתצלום מושך עין ומגרה (אשר במרבית המקרים אינו בדיוק תואם את המוצר שנמצא בפנים...) רשום גם תיאור המוצר. למשל: קורנפלקס (שם המוצר) ומתחת: פתיתי תירס קלויים (תיאור המוצר). דוגמה נוספת: גלידה עם שוקולד- פירושו כי אחד הרכיבים בגלידה הנו שוקולד, לעומת גלידה בטעם שוקולד, שאז הכוונה היא כי רק חומרי הטעם ולא השוקולד עצמו, מצויים בגלידה.

תכולת רכיבי המזון הינה רשימת כל הרכיבים המרכיבים את המזון בסדר תכולה יורד. הרכיב שיופיע ראשון מרמז על כך שכמותו במזון היא הגדולה ביותר וכן הלאה. הרכיב שכמותו היא הקטנה ביותר יופיע אחרון. כך למשל קיימת חשיבות רבה למיקום הסוכר ברשימת הרכיבים או לסוג הדגן (בדגני הבוקר השונים או במאפים).

הוראות אחסון יופיעו על מנת לידע מהי הדרך הנכונה לאחסון בכדי לשמור על תקינות המזון ותאריך אחרון לשיווק/לשימוש והתכולה בגרמים/ קילוגרמים במזון מוצק או במיליליטרים/ליטרים במזונות נוזליים.

ולעניינינו, משמעותי ביותר- תווית הסימון התזונתי. בתווית זו יופיעו:
אנרגיה (קלוריות), חלבונים (גרמים), פחמימות (גרמים), שומן (גרמים), שומן רווי (גרמים), נתרן (מיליגרמים) ולעיתים רכיבים נוספים כגון כולסטרול, שומן רווי  ותכולת ויטמינים שונים.

כל הערכים מתייחסים למשקל של 100 גרם מוצר. לעיתים יופיעו ערכים המותאמים לגודל המנה הנאכלת. למשל: חטיף אנרגיה: 100 גרם מוצר מכילים 258 קלוריות, אך החטיף עצמו שוקל 21 גרם ולכן יספק 54 קלוריות בלבד.

נוסף לכל אלה, על האריזה, יופיעו לעיתים הגדרות שונות כגון: "דל  סוכר", "לייט", "נטול" וכו'.     מה פירושם של אלה?

מצ"ב טבלה קצרה שתסייע בהתמצאות:

דיאט/ דל קלוריות

מכיל עד 40 קק"ל ל- 100 גר'/מ"ל (אם המשקה הוא אינו חלבי עד 20 קק"ל).
לייט/ מופחת/ קל
המוצר מכיל ב- 1/3 קק"ל פחות מהמוצר המקביל שאינו לייט.
דל
לא אומר ללא!!!
דל שומן
עד 2 גרם שומן ל- 100 מ"ל.
דל כולסטרול
עד 30 מ"ג כולסטרול ל- 100 גרם.
ללא כולסטרול
עד 2.5 מ"ג כולסטרול ב- 100 גרם.
ללא נתרן
עד 5 מ"ג נתרן ב- 100 גרם.
דל נתרן/ דל מלח
עד 100 מ"ג נתרן ב- 10 גרם.
ללא סוכר
אין סוכר במוצר אבל יכול להיות בו הרבה שומן
ללא תוספת סוכר
אינו מכיל תוספת סוכר, אך מרכיביו הטבעיים של המוצר עשויים להכיל סוכר...


על כן, בבואנו לבחור פריט מזון זה או אחר, עלינו לנקוט במשנה זהירות ולשים לב כי מוצרי ה"דיאט" למיניהם עשויים להיות תורמי קלוריות לא קטנים לתפריט...זאת בעיקר לאור העובדה, כי בשל שמם המפתה, נוצר רושם שניתן לצרוך מהם ללא הגבלה.

כך למשל, עוגיות ללא סוכר לרוב מכילות כמויות גדולות מאד של שומן וכך גם שוקולד ללא סוכר, חטיפי בריאות למיניהם, למרות כמות סיבים גדולה יחסית לשאר החטיפים, עדיין יספקו כמות נכבדת של קלוריות שמקורן בסוכר ולעיתים גם שומן (קוקוס, שוקולד וכו'), משקאות דיאט, על אף ערכם הקלורי הנמוך יחסית, נמכרים בנפח של 500 מיליליטרים, כך שתרומתם הקלורית הופכת משמעותית ואפילו סוכריות ללא סוכר לרוב מכילות ממתיק מלאכותי אשר תורם קלוריות ועוד.

שומן רווי- מקורו בעיקר ממזונות מהחי, אך גם בשמנים מהצומח: שמן דקלים ושמן קוקוס. צריכתו בכמות גבוהה נמצאה קשורה להגברת הסיכון לחלות במחלות לב. מומלץ שיהווה 7% מכמות הקלוריות המוצר. לדוגמה: אם בוצר כלשהו יש 491 קק"ל (ל- 100 גרם),  כמות שומן: 23.8 גרם ומתוכם 12.7 גרם שומן רווי, השומן הרווי מהווה 23% מסה"כ הקלוריות, בעוד שהכמות המומלצת הינה פחות מ- 4 גרם.

שומן טרנס- נוצר בתעשיית המזון כתחליף לשומן הרווי. מקורו בשמנים צמחיים אשר עוברים הקשייה והופכים למוצקים בטמפרטורת החדר. שומן זה נמצא מזיק באותה מידה כמו שומן רווי, ואף יותר, בשל היותו סינטטי, והוא מגביר סיכון למחלות לב וכלי דם, לעליית רמות הכולסטרול הרע (LDL) וירידת רמות הכולסטרול הטוב (HDL), להגברת הסיכון לסוכרת ועוד. ניתן למצוא אותו בכמויות גדולות במרגרינה, בחטיפים שונים, בעוגיות ובעוגות, במזונות קפואים, בפופקורן ועוד...


לסיכום, יש לבחון ולהשוות בן המוצרים השונים מה תהיה כמות הקלוריות שתספק לנו כל מנה, כמות השומן, השומן הרווי, הכולסטרול והסיבים התזונתיים ובאופן ביקורתי זה לבחור את המזון אשר ישלב את הטעם הטוב בו אנו מעונינים ואת הבריאות, שאליה אנו חותרים.

יום ראשון, 17 ביוני 2012

על סבא, סבתא, נכדים וממתקים


איתי, בן 5, מתארח עם אימו אצל סבו וסבתו. הוריו מקפידים בבית על תזונה נכונה וקונים חטיפים במשורה. אצל סבא וסבתא, לעומת זאת, קיימת מגירת ממתקים עצומה ומלאה בכל טוב. בכל פעם שאיתי מגיע, כמו גם הנכדים האחרים, הוא ניגש ישירות למגירה. ארוחות הוא כמעט ולא אוכל, כיוון שמתמלא מממתקים. הוריו מנסים לעצור את שטף הממתקים, אך סבתו עוצרת בעדם: "הוא בוכה, ואני לא יכולה לעמוד בזה. אני את הילדים שלי כבר חינכתי, תחנכו אותו בבית. רק שיהיה פה שקט. וביננו,היא אומרת, לא יקרה לו שום דבר אם יאכל קצת מתקים פעם-פעמיים בשבוע. גם אתם קצת מגזימים. אז מה? אתם לא אכלתם ממתקים כילדים? גדלתם לתפארת, ובריאים, תודה לאל".

בימינו, להיות סבא/סבתא הוא תפקיד מורכב. מרבית הסבים והסבתות עובדים כיום משרה חלקית או מלאה, ומנהלים חיים עשירים ופעילים. בנוסף, לרבים יש גם משרה נוספת בסיוע בטיפול בנכדים.

לכם חייבים תודה גדולה. אתם מאד משמעותיים, לעיתים קרובות תומכים ומעודדים, וגם העזרה בשירות הבייביסיטינג- ערכו לא יסולא בפז. בעיקר אם אתם מהזן המופלא הזה, המבלה זמן לא מועט עם הדור הצעיר, לכם משמעות גדולה גם בנושא התזונה שלהם.

בכלל, בהתמודדות עם הילדים, אחת הבעיות הרווחות היא השחיקה והעייפות של ההורים. לאחר התעסקות יומיומיות עם אותן דילמות ובעיות, בנוסף לעבודה ולטרדות היום יום. לעיתים קרובות גם נושא האוכל וההאכלה של הילדים נמצאים במרכז. בין אם מדובר בילדים לא אכלנים או באכלנים בררנים, בשאלה הנצחית:'מה להכין היום לארוחת הערב' וכדומה. אתם, לרוב מגיעים למפגשים עם הנכדים רעננים. ועם הרעננות מגיעה היצירתיות... לשחק עם הנכדים משחקים בעת הארוחה ('מי נותן ביס גדול יותר?'), להכין צלחות מקושטות ואטרקטיביות, מאכלים מקוריים וכדומה, עשויים להפיח רוח חיים בארוחה, ולהפוך אותה לחוויה משמעותית ונעימה.

ממתקים וחטיפים תעשייתיים הינם מזונות מזיקים. צריכתם בכמות קטנה, אמנם לא תגרום לנזק, אך גם טוב היא לא תעשה. רובם עשירים מאד בשומן (מהסוג המזיק ביותר), בסוכר או במלח, בצבעי מאכל מזיקים ושאר חומרים משמרים וכדומה.

ההשוואה של ימינו אנו ל'אז', כשהילדים היו צעירים, אינה רלוונטית. 'אז'= לפני 20-30 שנים, הילדים שיחקו בחוץ והיו פעילים, הם עלו במדרגות, סחבו שקיות מהסופר והלכו ברגל לבי"ס ולחברים. הילדים של ימינו מבלים שעות ארוכות מאד בישיבה פאסיבית מול הטלוויזיה והמחשב, מוסעים לכל מקום ואינם נדרשים לנקוף אצבע. מנגד, היצע הממתקים, החטיפים התעשייתיים והמזונות המעובדים עלה במאות אחוזים. כל השינויים הללו גרמו לכך שילדים בתקופתינו צורכים הרבה יותר מזונות עתירי אנרגיה ובעלי ערך תזונתי ירוד ודל ופעילים פחות, ומהווים גורם משמעותי בעלייה המשמעותית בשכיחות השמנת ילדים בעשורים האחרונים.

חשוב לבדוק את תדירות הגעתו אליכם. אם הוא אכן מגיע פעם בשבוע או שבועיים, לצריכת הממתקים אצלכם משמעות זניחה. אולם, אם הוא מבקר פעמיים בשבוע ויותר, זוהי כבר כמות גדולה שעלולה להיות מזיקה

אתם בהחלט לא מחנכים, אך הגיבוי שלכם לדרך החינוך בה בחרו הורי נכדיכם הינה חשובה ביותר. בעיקר כאשר הילדים צעירים, מסרים סותרים עלולים לבלבל אותם, וויכוח מולם עם ההורים עלול להזיק. רצוי לתאם עם ההורים מראש, כמה חטיפים/ממתקים אתם מאשרים לילד לאכול, ולהגיע להסכמה משותפת. ללא תקשורת פתוחה עם ההורים, לא תוכלו באמת לדעת: אולי כבר אכל היום לא מעט במסיבת יום הולדת בגן או בגן המשחקים? אולי היו השבוע אירועים רבים בהם היה חשוף לכמויות גדולות של ג'אנק?

בכל מקרה, גם אם אתם מאד לא מסכימים עם דרך החינוך של נכדיכם, לעולם אל תבקשו ממנו להסתיר מידע מהוריו: "קח מותק שלי, קח את השוקולד הזה, שאמא לא תראה. לא נגלה לה, בסדר?" למרות שהכוונה פה היא חיובית, הנזק עלול להיות משמעותי. בעיקר בגילאים הצעירים שמירת סוד מההורים עלולה לגבות מחיר יקר עבור הילדים: למי עליהם להיות נאמנים? מעבר לכך, אחד המסרים המשמעותיים שעל ההורים להעביר לילדיהם, הוא שאין לשמור מהם סודות. כי אחרת, כל מבוגר עלול לדרוש מהם זאת, ולא צריך דמיון מפותח מדי בכדי לנחש לאילו סיטואציות ניתן להגיע...

ממתקים אינם פיצוי לכאב/תסכול/בכי/ מצב רוח רע של הילד. גם אם אתם עייפים ולא מסוגלים להכיל את הבכי שלו, הממתק ייתן פתרון לטווח הקצר בלבד. לא רחוק היום בו הילד יבין את ההקשר שעשיתם וידרוש את הממתקים בעצמו.

"מפנקים בממתקים"- אם אתם רוצים לפנק, וזה מצויין, ניתן לדאוג בבית למלאי של מתנות קטנות וזולות: דפי מדבקות/ קוקיות ותכשיטים לבנות/ מכוניות קטנות/ יו-יו וכדומה, יעשו את העבודה באותה מידה. רצוי להמנע מההתניה- "כיף רק עם ממתקים". כי כיף, ואווירה נעימה עשויים בהחלט להיות גם ללא אוכל...

סבא וסבתא יקרים, המעורבות שלכם בגידול בנכדים ובטיפול בהם הינה חיונית ובעלת משמעות רבה, לכולם. אם אתם אכן מבלים שעות רבות עם הנכדים, רצוי לדאוג לתיאום ציפיות מול ההורים בנוגע להתנהלות מול הילד ואופו הצבת הגבולות במגוון תחומים ובנושא התזונה שלו גם כן. כולם ירוויחו מכך.


אם ברצונך לקבל ממני עדכונים,יש למלא את הפרטים פה למטה.
אגב, בכל עת ניתן להסיר את הפרטים בכדי לעזוב את הרשימה.
דואר אלקטרוני *
שם *
חשוב לי להוסיף שאני מבטיחה לא לעשות שימוש בפרטיך ולא להעבירם לאף גורם שלישי.
פרטיותך חשובה גם לי.

יום שישי, 15 ביוני 2012

חברים מכל העולם- השמיעו קולכם!!

אני מוצאת את ההתבוננות בסטטיסטיקות של הכניסה לאתר מרתקת וממכרת משהו...
רואה שיש צפיות לבלוג מחו"ל ממדינות כמו מקסיקו, אוסטרליה, הודו, ניו זילנד, אוסטרליה ועוד.

מזמינה אתכם להגיב ולשתף- איך נושא החטיפים ובכלל, נושא תזונת הילדים אצלכם, בהשוואה לארץ או בכלל.


אשמח לשמוע!

תודה,
ורד

ילדה עוד לא בת שנתיים עם שקית של דובונים


ילדה  עוד לא בת שנתיים עם שקית של דובונים.

אתמול בגן המשחקים.

אכלה לה לאיטה.

היא הייתה חמודה להפליא.
הילדה, לא השקית.
ילדה ששוקלת אולי 12 ק"ג. החטיף הזה סיפק לה 
כשישית מכמות הקלוריות לה היא זקוקה ביום,
כמעט שליש מכמות השומן לה היא זקוקה ביום (כשליש ממנו טרנס)
והמון המון המון מלח. ברובו מיותר לחלוטין.
זה כבר לא זניח.

לאורך זמן אכילה כזו עלולה לגרום לעליה במשקל (אם הילד לא שובע מהחטיף ואוכל עוד כרגיל) או לחסרים תזונתיים (אם הילד כן שובע מהחטיף ומוותר על ארוחות בגלל זה).

אז למה אנחנו, ההורים, מאפשרים את זה?
כי היא רק ילדה והיא כל כך נהנית (אז מה?)
כי ילדים צריכים חטיפים (לא הם לא)
כי זה רק חטיף אחד ביום (אף אחד לא קבע שצריך חטיף ביום. הכמות עצומה לגילה)
כי היא ממילא לא מסיימת הכל (אז זהו, שכן)
כי יש שם המון ויטמינים (לא מומלץ לבנות עליהם)
כי ממילא ילדים אחרים מביאים חטיפים לגינה (אז מה? זה ימנע ממנה לנשנש משל אחרים? לא. וחוץ מזה, אם כולם היו קופצים מהגג?)
כי זו ארוחת ארבע. מה עוד אפשר לתת בארוחה הזו? (אין חוק שזו חייבת להיות ארוחת חטיף. גם פרוסת לחם, פרי או קרקר יכולים להתאים)

מה כן לעשות?
1. להפסיק לספר לעצמינו סיפורים. אפשר לתת לילדים חטיפים. בריא להם- זה ממש לא.
2. לבחור חטיפים בריאים יותר. טבעיים. לא כאלה משקיות.
3. אם כבר בחרנו כזה משקית, לבחור שקית קטנה, או לתת לכל האחים יחד, לחלוק. אפשר גם לרוקן חצי או שני שליש או שלושת רבעי בבית...
4. לצמצם. להימנע מלהציע ביוזמתנו. בטח לקטנים יותר. אוטוטו הם יגדלו וידרשו בעצמם. עד אז- בואו נחסוך מגופם הקטן את הזבל הזה.




אם ברצונך לקבל ממני עדכונים,יש למלא את הפרטים פה למטה.
אגב, בכל עת ניתן להסיר את הפרטים בכדי לעזוב את הרשימה.
דואר אלקטרוני *
שם *
חשוב לי להוסיף שאני מבטיחה לא לעשות שימוש בפרטיך ולא להעבירם לאף גורם שלישי.
פרטיותך חשובה גם לי.

יום שישי, 8 ביוני 2012

פתי בר בפירות

הפיצפונת שלנו, בת 8 חודשים, השבוע נכנסה לתינוקיה.
מקום מקסים, מטפלות מעולות. גננות (שמנהלות את הגן) איכפתיות, מקצועיות ונעימות ביותר.
אפילו האוכל שם בסדר +++.
אבל פתי בר בפירות? יש.
וכשביקשתי שלא לשים לקטנטונת שלי, שאלו אותי: "למה לא?!"
אז אני עניתי: "למה כן?!"
כדי שישביע יותר? כדי להמתיק? כדי להגדיל את הכמות?

אין צורך באף אחד משלושתם. ביסקוויטים הם סתם תוספת קלורית חסרת כל ערך תזונתי. ובנוסף, גורמת לקטנים להתרגל לטעם שונה, מתוק יותר, של הפירות. וברגע שהתרגלו, למה שיסכימו לטעום תפוח לא ממותק?

את יודעת מה הילדים שלך אוכלים בתינוקיה/ בגן/ בצהרון?
שואלת? מבררת? יש לך מושג לגבי הכמויות? הרכב האוכל? 
יודעת רק מהו התפריט השבועי וזהו? ואולי כל הנושא בכלל לא משמעותי עבורך?

חשוב לזכור שהילדים שנמצאים במסגרות חינוכיות עד שעה 16:00 צורכים שם כשני שלישים מצריכת המזון היומית שלהם...
כלומר: יש חשיבות עצומה לכך שהמזון שהם אוכלים שם יהיה מאוזן...ארוחה אחת נוספת בבית לא תספק להם את צרכיהם.

ונקודה נוספת: הם מתרגלים לטעמים שונים של אוכל: לרוב כאלה מתוקים יותר או לטעמה של אבקת המרק, שמוספת לעיתים קרובות גם למרק, אבל גם למנות הבשריות ולתוספות.

מה עושים?
1. מבקשים לראות תפריט שבועי. רצוי כזה שנקבע או בפיקוחה של דיאטנית קלינית (בקשו לראות חותמת).
2. מבקשים מדי פעם לבדוק מהן הכמויות אותן צורך הילד בגן. לא להסתפק רק בתשובה הלקונית: הוא אכל טוב. אלא לבדוק- כמה פרוסות לחם בבוקר, האם מבקש תוספת? האם מקבל אותה? האם אוכל גם את המנה הבשרית?
3. שואלים איך הילד אוכל- בשמחה? נענה לאוכל ומחכה לכפית? מתפתל בכסא וסוגר את הפה ואוכל רק לאחר שיכנועים? אוכל בעצמו או מקבל עזרה?
4. עומדים על שלנו: לי אין כל רצון לתת לקטנה שלי ביסקוויטים. היא מקבלת מנת פירות בלי. אם אין לי רצון שיאכילו אותה תוך סגירת פה והתפתלות בכסא- אני מפסיקה את זה. אם אני יודעת שהילד זקוק לעזרה בהאכלה- אדרוש את זה עבורו. אם אני יודעת שבדכ פרוסת לחם אחת לא מספקת אותו- אבקש לתת לו נוספת כאשר מבקש...

לא מומלץ להישאר אדישים לנושא. אחר כך כולנו משלמים על כך מחיר יקר.

אשמח לתגובות כאן למטה :-)


יום ראשון, 3 ביוני 2012

מי המטופל? הילדה או האמא?

רחל (שם בדוי), בת 45, פנתה אלי בנוגע לבתה בת השבע.
במהלך השנה האחרונה הילדה עלתה כשמונה ק"ג במשקל. היא כל הזמן רעבה. נראה שמהרגע שחוזרת הביתה מביה"ס מחפשת מה לאכול. "נראה שאי אפשר להשביע אותה", היא מספרת. רחל מתארת ילדה אנרגטית וחברותית, בוגרת לגילה ואחראית מאד.

רחל בעצמה, תמיד הייתה שמנה. כבר כילדה זכורות לה פגישות אצל רופא המשפחה אשר נזף בה ובאמה עקב משקלה הגבוה. היא זוכרת את ארונות הבית מתרוקנים, את גניבת הכסף מהארנק של אמה כדי לקנות ממתקים, את האכילה שלהם מתחת לשמיכה במיטה. בתקופת טיפולי הפוריות שעברה בכדי להביא לעולם את בתה היחידה עלתה עוד כחמישים ק"ג במשקלה. היא כיום נמצאת במשקל שיא. מרגישה חסרת שליטה, מוזנחת, מתוסכלת, ובעיקר פוחדת. פוחדת שבתה תגדל להיות כמוה. שמנה ומתוסכלת.

רחל רצתה להביא אלי את הילדה. שאלמד אותה מה נכון ומה לא. שארכיב לה תפריט בכדי שיהיה לה סדר והיא תצליח לרדת במשקל.

ככל שהפגישה התקדמה, כך הבינה שמרבית מהבעיה היא בה. התסכול שלה מעצמה, הכעס העצמי העצום שלה גורמים לה להתנהלות הרסנית עם האוכל והאכילה שלה. באופן טכני- אין כל סדר בארוחות, אין כמעט אוכל מבושל, אוכלים הרבה ברשתות מזון מהיר.

היא משוחחת עם בתה לא מעט. בין היתר גם על האוכל ומשתפת אותה בתסכול ממצבה. "אני מנסה ללמד אותה אחרת. שלא תגיע למצב שלי. שתלמד לשלוט בעצמה כבר עכשיו". אולם התסכול שלה רק גדל כשהיא רואה את הילדה רק משמינה...

אחת ההמלצות הראשונות שלי אליה הייתה לקבוע שעות לארוחות מסודרות כדי לצמצם מצבים של רעב אמיתי. גם עבור הילדה אך גם עבור רחל עצמה.

בהמשך, הצעתי לרחל להגיע בעצמה לטיפול במקום הילדה.

הטיפול בהורה עשוי לפתור את הבעיה של הילד
כאשר ההורה נמצא במקום רגיש ומורכב עם גופו כמו בדיאטות ממושכות, הוא מעביר לילדים את אותן התחושות ואותם המסרים.

לעיתים קרובות הילדים האלה יגדלו עם מסרים פתולוגיים של 'אוכל מותר', 'אוכל אסור', של קידוש המספרים והרזון, של ההכרה כי מצב הרוח תלוי במשקל, במסר ש'ניתן להיות מאושר ומסופק רק אם אתה רזה', והכי חמור: שאוכל הוא אויב ושלא ניתן לסמוך על הגוף שלנו, כיוון שזה בוגד בנו.

החרדה העצומה של ההורים האלה גורמת להם גם להפעיל לחץ רב על הילד, אשר לעיתים קרובות הוא בלתי נסבל ורק גורם לאכילת יתר.
כאשר ההורה עצמו מגיע לטיפול, ובוחן את מערכת היחסים שלו עצמו מול האוכל, מול המשקל ומול האכילה, החרדה משתחררת מעט ומאפשרת פעולה מתוך מקום בריא ונכון בהרבה.
לרוב ההשפעה על הילד- מיידית.